אז אוקיי, אז אני מחוזרת וכל זה.
אבל כמו כל דבר טוב אני צריכה לחכות ולהחליט אם באמת מה שבא
לי,
זה אחד שמשתוקק להשכיב אותי באיזו מיטה זרה בתל אביב.  
אם באמת בא לי לבדוק את הגוף החדש שלי עם מישהו
שרוצה את הגוף שלי קודם ואותי הרבה אחרי.
אני באמת מבולבלת. מצד אחד בא לי למצוא כבר.
ומהצד האחר אני נגררת דיי ברצון לתוך איזו תשוקה שבולעת אותי
שוב ושוב לתוכה, אני כל כך כמהה למגע, לאיזו אהבה דמה.
לאיזה משהו, כל כך קשה לי להיות אישה,
אצל ארנבים זה לא כל כך מסובך,
אין מצפון, אין מורכבות נפשית,
אין תא משפחתי ברור,
כולם עם כולם תמיד.

הלוואי והייתי ארנבת קצת.
כמה שקט נפשי היה לי,
הייתי מכרסמת לי גזר כתום ועסיסי
והייתי מגדלת לי פרווה רכה רכה,
הייתי עושה מקרמה בשעות הפנאי משאריות כרובים,
והיו לי מליון אהובים
הייתי מסופקת בלי סוף,
ולא הייתי צריכה לחשוב על מיטה וכאלה,
הכל באותו זמן עם המקרמה,
בשקט יחסי, אין גניחות כבדות אין נוזלים מיותרים.

ארנבת אני רוצה להיות.
קצת ארנבת הרבה פחות אני,

יום ראשון 20 מאי 2001