אני מנסה לתת פה המחשה ליחס של "המין הנערץ" כלפיי
היא הולכת, ועלי
הכי לא מסתכלת
היא יעני לא שמה עלי "כאילו כזה"
פוסחת
ולא לעברי,
חצאית מתנופפת,
והשדיים קופצות,
מביאה אותי לחולי
של נפשי הסוטה.
אוזר אומץ,
ניגש לעברה,
היא מתעלמת.
מתקרב עוד יותר,
היא מסתובבת,
פשוט הולכת,
צועדת.
כאילו לא קיים,
אלי היא מתייחסת.
ואני לא מוותר,
ובעצמי חוזר.
תופס במרפק ומושך
בחוזקה,
האינסטינקט מפנה אותה
לכיוון המאוס,
מעיפה בי מבט
כאילו אני איזה סוס.
"בואי נדבר"
-מבטי לה שידר,
סיבובה החוזר
לי אומר
"לך תזדיין
או במקרה שלך
-לאונן"
מבצעת סיבוב,
מותירה אותי כה
עלוב
"אויש, כמה רקוב"
דופקת את מילתה האחרונה
אך היא אינה מודעת
כלל לעובדה
שהמילה האחרונה היא שלי
לתמיד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.