איך היא מתפקדת? אתם בטח שואלים את עצמכם, לא, אני לא בטח אחת
מאלה שכאילו קוראות את המחשבות של הקוראים שלהן, זה פשוט יראה
אולי קצת מוזר אם אני ידבר לעצמי לאורך כל הכתיבה, אתם בטח
חושבים שאני מוזרה, כי אני באמת לא חושבת ככה, אני הייתי די
בטוחה שאני סתם מתבגרת רגילה שזה שאומרים לי שאני מוזרה כשאני
אומרת מה שאני חושבת זה סתם בצחוק, כי לכולם יש את המחשבות
האלה, הם פשוט לא אומרים את זה, ואני, אני אדישה לעולם, לא
נותנת כלום, רק לוקחת, כל דבר שיאמרו לי אני ייקח ללב וזה
יישאר שם, גם אם יתעקשו שזה היה בציניות, בצחוק, זה תקוע שם,
אצלי דברים לא משתנים, בי אפשר לשחק, אותי אפשר לשנות, אני לא
משתנה מעצמי, אין בי שום דבר עמוק, אין בכל הקטע הזה שום דבר
עמוק, אז אל תטרחו לחפש מסר, רק אוסף של ציטוטים, מילים,
צירופי מילים ששמעתי, עד כמה שאני נראית אולי שקועה בעצמי, אני
לא יודעת איך אני נראית בעיני אחרים, לא מקשיבה לאחרים, לא
שוכחת מעצמי לרגע בשביל אחרים, אני שומעת הכול, הכול חודר,
אולי לוקח לזה קצת זמן עד שזה מגיע לחלק בי שכותב ברגע זה את
המילים הללו, אבל הכול משנה ובאיזשהו שלב אני חושבת על הכול,
מאיפה התחלתי? אה כן, איך אני מתפקדת? אני צריכה מוזה להכול,
אותה מוזה תמיד, אותה מוזה נדירה שכולם מחכים לה כל כך, אני
צריכה השראה להכול, מאחרים כמובן, איך זה יכול להסתדר למתבודדת
כמוני, ההסדר הזה, איך אני מתפקדת כשהמוזה שלי צריכה להתחלק
לכל כך הרבה דברים ומטלות, ככה, אני לא מתפקדת, זאת למשל מוזת
הקריאה שלי, זאת אומרת זו הייתה מטרתה ההתחלתית של המוזה
לכשתבוא, אבל ממש לפני שעמדתי לפתוח את הספר עלתה לי פתאום
לראש מחשבה של מילים שנכתבות על דף, אז אולי בכל זאת זו לא
אותה מוזה כל הזמן, אולי לכל מוזה מטרה משלה, לא יודעת, לא
אכפת לי, אני פועלת לפי דחפים, אני מחכה להם, אני מעבירה ימים
שלמים בהמתנה, המתנה לשעה שבה תבוא לי המוזה לשינה, לרגע שבו
תבוא לי המוזה להתעורר, הרגע שבו תבוא לי המוזה להתארגן,
לאכול, לצאת, שיגמר השיעור, ושיתחיל שיעור חדש, שכמובן כל מה
שאני יעשה בו זה לחכות, הכול כל כך קבוע, סדר היום, מסודר לפי
שעות, תוכניות טלוויזיה, בצפר, אימונים, והכול בעצם המתנה, ככה
אני מתפקדת, אני מחכה, ועוד אנשים אומרים שאני חושבת יותר
מידי, תראו, אין לי משהו אחר לעשות, בזמן שמחכים חייבים לעשות
משהו, וכדי לחשוב לא צריך מוזה, חשיבה זה משהו שמתרחש בפנים
בלי קשר למה שקורה בחוץ, בשביל זה לא צריך למוזה, זה בא לבד,
אומרים שאני צריכה להרגיש, לזרום, עם מה לזרום, דברים לא זזים,
לא משתנים, אתם משנים, אתם מזיזים, ומשפיעים, כדי להרגיש אני
צריכה שמשהו יעשה לי הרגשה טובה, חיבוק, מילה טובה, נגיעה של
תשוקה, זה מסוג הדברים שאני לא משנה, אני לא יכולה, ואני לא
מנסה, אתם עושים את זה, כן, אחריות גדולה מדי להפיל עליכם, אבל
זה משהו שאתם חיים איתו בלי לשים לב אפילו, אז שלא תתיימרו
להיות הנפגעים, או להרגיש מצפוניים, כי זה לא הפריע לכם עד
עכשיו, אז אין סיבה שזה יפריע לכם בהמשך, אולי זה נראה שאני
מתלוננת, שאני מבקשת רחמים, אבל לא, אני רק שופכת לעצמי אור על
המצב שלי, מעין סוג של חשיבה, לא קשור לתשומת לב, יש לי די
והותר מזה, פשוט מין ניסיון להבין האם הנפש באמת עובדת בצורה
טכנית, קבועה, כמו שכמובן אמרו לי לפני כמה ימים, יש דרכים
מסוימות, קבועות, אך אינדיבידואליות בו זמנית שבה הנפש פועלת
ומתמודדת עם דברים, מי שלא פועל ככה, כמו הרוב, נעשו מחקרים
שקבעו את הרוב אם תהיתם, לא שאני יודעת מה אתם חושבים, אבל
הרוב לא מדברים אל עצמם, חוץ מהצופים של היפים והאמיצים כמובן,
ומי שלא חלק מהרוב, הוא לא שפוי, מטרתנו היא להוציא אותו מהמצב
הנורא הזה, ולהביא אותו למצב שבו אנחנו נמצאים, שהוא המצב
האידיאלי הרי, אתם מרגישים טוב עם עצמכם, כן זאת שאלה, חשבתם
על זה לרגע, כן זאת שאלה, כמובן שלא חשבתם על זה, טוב לפחות
רובכם, השאר פשוט לא שפויים אז לא נתייחס אליכם כרגע, תסלחו לי
באמת, אבל אתכם צריך לתקן, ובזה נטפל אחר כך, אבל עכשיו לכל מי
שכמובן ענה שהוא לא מרגיש טוב עם עצמו, כי אף אחד לא מושלם, לא
הבין את השאלה, להרגיש טוב עם עצמך זה להשלים עם המגרעות שלך,
אבל לא להתלונן עליהן, ואנחנו בעצם נולדנו לא מושלמים כדי
שנוכל להתלונן, ועכשיו תחשבו על הלא שפויים שחיים בינינו, רחוק
מאיתנו אומנם, אך אני בטוחה שיש כמה לא שפויים שחיים לנו ממש
מתחת לאף, אנחנו פשוט לא בדקנו האם הם חלק מהרוב, ואנחנו רוצים
לשנות אותם, את הלא שפויים, ולהביא אותו למצב שבו אנחנו
נמצאים, מצב של מירמור, רובנו כמובן, אי נוחות אם איך שאנחנו
נראים, מתנהגים, מרגישים, איך אנחנו מתפקדים, אנחנו מחכים
להרגשה הטובה, ומתעלמים מהרע, כדי שנרגיש טוב יותר, ככה אנחנו
הרוב, כן ואני חלק ממנו, גם אם אני אומרת מה שאני חושבת, כי
אין לי משו אחר להגיד, אני לא יצירתית במיוחד בקטע הזה, של
יצירת כמה משפטים במקביל, אחד בראש והשני בפה, אני לא מתיימרת
לא להיות צבועה, אני צבועה, בדיוק כמוכם, אני חושבת לרוב על מה
שאני אומרת, על איך יגיבו לזה, על מה יחשבו עלי, ואני לא
מתיימרת לדעת מה אתם חושבים, זה פשוט ההסבר היחיד שיש לי לזה
שאומרים שאני מוזרה, לא, אני לא מיוחדת, אני אולי שונה, אבל זה
לא אומר שאני מיוחדת, כי אני שייכת לרוב הזה של הרוצים להיות
מיוחדים אבל פשוט לא, אבל אני מתפקדת, ככה, אני חושבת.