השאלה שנשאלת היא פשוטה:
למה לעזאזל יקום אדם יום אחד, ירשם לאוניברסיטה, וישקיע 7 שנים
ארוכות קשות מנשוא מחייו
רק כדי --
לחטט בתחת של אנשים?
היום חברים אנו נדון במקצוע הנחשק - פרוקטולוגיה, חקר התחת
לדורותיו.
פרוקטולוגים לרוב הם אנשים נורא נחמדים, אפורים משהו, אולם
מעטים הם אותם חדי העין ביננו אשר מבחינים בסטייה וקוראים כאן
לעצור את התופעה.
הגיע הזמן להודות באמת הברורה לעין. יובלים של הכחשה, הדחקה
ושתיקה כואבת היום מגיעים לסופם: פרוקטולוגים הם אנשים סוטים!
עד מתי נשב ונתעלם מהתופעה המתרחבת של אותם חולי מין נלוזים
משולי החברה, אשר מקבלים את התואר דוקטור על-מנת לחטט
באנאליותם של התמימים?
הלא נקום בקול צעקה כאשר פעם אחר פעם בעיות טחורים מדומות,
רקטום רגיש לכאורה, וכל שאר אותן הזיות מוטרפות של אותן רופאי
אליל מזמנות אותנו אל סף דלתם, לכניסה אל מרתף החשק האנאלי של
הפרוקטולוג?!
אל נא תטעו - כי הפרוקטולוג מצטייר הוא כאחד האדם, חייו נעים
במסלול המוכר: משפחה, בית, ילדים, עבודה... איפה הטירוף מתחיל
אם כך?
סטיותיו של הפרוקטולג מתחילות עוד בגיל הבגרות. כאשר כולנו
גילנו את חוויות האוננות , הפרוקטולוג בחר להתעמק במעמקי הטחב
של הגוף - הרקטום.
יש לשער כי אותו איבר דמוי מנהרה מזכיר לידידנו הרשע את הרחם,
מין חוויה טרום אדיפלית אשר משליכה אותו לאותן ימים בטוחים
כעובר ברחמה של האם.
הוא ממשיך לגיל העשרים, בראשו מתגבשות מחשבות על מקצוע לעתיד,
וחיבת התחת שלו מתחילה לעלות מתחת לפני השטח.
ולבסוף, יום ההרשמה ללימודי חקר תחת, יום חג לקהילת
הפרוקטולוגים - יום אבל לישראל.
לסיכום,
כדבריו של המרקיז דה סאד, פרוקטולוג חלוץ בדורו:
"הכאב הוא החיים". (פילוסופיות תחת , כרך 4 , פרק 6).
אביו של הכותב הינו פרוקטולוג מומחה. |
