מירית הייתה בסך הכל המורה המחליפה. למרות שככלל עשתה כדי
לסגור חורים שנתגלעו מהיעדרות של מורה זו או אחרת, הפעם נסחפה
בעקבות המסר העמוק ביצירתו של שלמה אברוצקי.
אפילו הילה שמעולם הפגינה רוח מנומנמת בשיעורי הספרות השתתפה
באופן פעיל וגרסה:"לדעתי  לא מדובר באפיזודה צינית, כי אם
גרוטסקה, כמו זו הניבטת בסיפורי האלים שבטרגדיות היווניות".
אם יש דבר שהדליק את אבנר היו אלו השדיים המדהימים של הילה
המתפתחת, ההורמונים שגאו בו עשו בהתנהגותו לפרגן לה בכל אשר
תעשה, אולם הפעם קפץ וסנט בה:"הילה, אני בכלל לא מבין איך את
מצליחה להבחין כאן במסר שבסיסו גרוטסקה, הרי אין כאן אחר מאשר
מניפולציה רגשית באצטלת הומור עמוק".
הכיתה רעשה, למרות שמירית המורה המחליפה כבר בהתחלה הצליחה
להתחקות אחר המסר שנחבא ביצירה של שלמה, התאפקה שלא לפגום
בעקרון הגילוי העצמי אך המודרך של תלמידיה. העדיפה שהחבורה
המוכשרת שישבה מולה תעשה בעצמה כדי להגיע אל הפואנטה שבטאה את
המסר המרכזי שביצירה.
לילך, לא לפני שהצביעה וקיבלה בוודאות אישור לשאת את דעתה,
כחככה בגרונה הורידה את המשקפיים שנחו קבע על פרצופה המנומש אך
הנאה ולשיטתה סיכמה:"השואתיות שנחרטת ביצירה של שלמה, בעצם
ממסגרת ומסגירה את העובדה שגורל העם היהודי לא נחרץ עדיין
לחיים, גז ואש ממתינים לו בכל זמן, זמן ומקום".
מירית המורה המחליפה החליטה לקטוע את הדיון באותו השלב על מנת
לבקש את שלמה לחזור על יצירתו. הכיתה מחאה כפיים כשעלה על
הסטייג' המאולתרת ושקטה לכשהתחיל.
שלמה עמד מול כיתתו, בלע את רוקו, ובפעם המי יודע כמה הוציא
מצית מכיסו, הצית והבעיר דרך להבתה נוד עבה ומסריח.






-סוף-