סתם עוד יום שבת ממוצע
ואני מאבד את הזכר האחרון לתחושה
אבל אני יודע שככה זה כשאין אהבה
וכל החיים מסתכמים במה שאני עושה בצבא.

אני כבר מחכה כל כך הרבה שנים
שתבוא האהבה, תפיח בי רוח חיים
ואוכל להרהר בה בלילות ובימים
במקום כל היום להתעסק עם חניכים.

ואולי אני בכלל אותה לא צריך?
אולי הצורך לריגוש אותי באף מוליך?
מי אמר שאהבה זה לא סתם עוד רגש מביך?
ועדיף להתעמק בלהיות מדריך?

אבל עכשיו היאוש משתלט עלי
ורק אהבה תראה לי אם אני עוד חי
כך אני מבלה את מיטב שנותיי
מחליף באפסנאות בלאי.