לפני חמש שנים גיליתי את המצב שלי ועד היום אני מתקשה לקבל
אותו, וכן אני מודה, קשה לי. אני מרגישה שאני נלחמת בו בכל יום
מחדש.
אני קמה בבוקר ואני מתסכלת על עצמי במראה ואני רוצה שהמצב
ישתנה, אני רוצה להיראות אחרת, אני רוצה להרגיש שלמה עם עצמי.

כן, אני אני אני ואני, נכון, אני כותבת על עצמי ורק על
עצמי....
וזה לא שזה עושה לי טוב, אני אפילו לא יודעת להסביר מה זה עושה
לי!

אז נכון, נולדתי ככה ואין לי מה לעשות עם זה, אבל אני חיה עם
זה, לא אתה ולא את שקוראים את זה עכשיו, ולא ההורים שלי ולא
האחים שלי ולא החברה הכי טובה שלי ובטח שלא החבר שלי.
אני צריכה להתמודד עם זה,אולי לא להתמודד עם זה כמו שנאלצתי
להתמודד כשהתגלה מצבי לפני 5 שנים, אבל אני בכל זאת מרגישה את
הצורך להסתיר את המצב, אני לא חושבת שאני צריכה להתבייש בזה,
אני לא עשיתי שום דבר רע, ככה נולדתי!!! אז למה אני בכל זאת
מתביישת? למה אני בכל זאת מרגישה רע?
אני שונה... ונכון שכל אדם שונה מהאחר ואני לא יודעת איך לומר
את זה אבל אני רוצה לקום בבוקר ולהרגיש כמו כולם, להראות כמו
כולם, לצאת עם החבר'ה ולהרגיש מצוייייין ולא לפחד שישימו לב
ויראו ויגידו משהו... וזה אוכל אותי מבפנים וזה מתסכל אותי
ואני עושה את התסכול הזה לעצמי, אני יודעת!!!
התסכול העצמי הזה לא מביא אותי לשום מקום... אז למה אני לא
מצליחה להמשיך הלאה בחיים כאילו הכל רגיל? הרי בעצם הכל רגיל.

אף אחד לא יודע, אך אחד לא רואה וזה בדיוק מה שרציתי להשיג ב-
5 שנים האחרונות. אחלה, מצויין, מעולה אפילו, השגתי את מה
שרציתי אף אחד לא יודע ואף אחד לא רואה... אז כוססס עאמק על
העולם הזה ותרגישי חופשי עם עצמך כי זה מי שאת וזה מה שאת,
והדבר הזה לא עושה אותך שונה מאף אחד אחר, את עדיין מי שאת ,
את עדיין אותה בת אדם שנולדה לעולם לפני שנים.
ואולי אם אני אמשיך לומר את הדברים האלה לעצמי משהו ישתנה.
ובמידה מסויימת אני חושבת שמשהו כבר השתנה, כי הצלחתי סופסוף
לדבר על זה, עם החברה הכי טובה שלי, עם החבר שלי, ולהגיע
למסקנה שאין לי במה להתבייש, זו אני!!!!

אז עכשיו אני מבינה למה אני מתביישת ולמה רע לי.
אני עשיתי את זה לעצמי... בחמש השנים האלה, אני הבאתי את עצמי
למצב שאני מתסכלת את עצמי על משהו שלא עשיתי, שאני לא אשמה בו
ואף אחד אחר לא אשם. ואני יכולה לזקוף את כל ההבנה הזו לזכות
החבר שלי שעזר לי להבין שזו אני ואין מה לעשות חוץ מלקבל את
המצב, ולקבל את המצב משמעו להבין אותו ולא להתייסר בגללו, ואני
כבר לא, וזה עושה לי טוב על הנשמה, על הלב, שיש מי שמקבל את זה
ומבין את זה, וזו לא רק אני, וזה לא רק המשפחה שלי, זה החבר
שלי שאוהב אותי כמו שאני ומוכן לקבל אותי כמו שאני.
אז אורי מאמי, תודה לך, תודה על ההקשבה, על ההבנה, על האהבה,
התמיכה ובעיקר על שאתה אתה!

אני אוהבת אותך הכי בעולם ושוב תודה!!!