פעם הוא היה מרגיש אותי
כבר במילים הראשונות,
כשהייתי מסמנת קלות ,
הוא כבר היה מבין, ומזכה אותי במבט עמוק בעיניים.
הוא ידע מה רציתי, למה הלב והעיניים שלי היו כמהים כל כך.
עכשיו הכל חלש חלול , אני צריכה לאתר ניואנסים באדישות שלו
אליי,
לפעמים הוא טס לאט יותר מהפרצוף שלי - אבל הוא עדיין טס וזה
עדיין מכאיב. פעם היה לי יותר מקום אצלו, עכשיו כל הילדים
החדשים
של שנות האלפיים עם הפלאפונים והמבטים המתוחכמים בעיניים
כל השורות של הגופיות הקצרצרות, העיניים הצעירות והשפתיים
הנוצצות.
אני לא מתחרה שלהם - לא רוצה להיות.
אני בסך הכל אני,
פעם זה הספיק בהחלט
יום ראשון 25 פברואר 2001 |
