גם כשלא היה שם לאהבה
והיא הייתה אלמונית
ולא ליוותה אותה שום מנגינה ברורה,
סתם צלילים מבולבלים
הייתי שם מרכיבה צלילים
מילים ובלונים לכלל אהבה אחרת
וזה שכרי
עכשיו אני מונה אותו
בשטרות גדולים של צער וכאב והתעלמות -
ואני מליונרית והלוואי והייתי מרוששת משטרות אלו.
זה זמן קשה , משהו בי מבקש נקמה כל כך חזק מייד ועכשיו,
משהו מבקש לצאת מחוסר האונים הזה לאונים מלאים ,
לשליטה מוחלטת בסביבה שלי-
באהבות שאני מחלקת כל כך הרבה זמן בחינם
לפעמים אני רוצה שיזכרו אותי,
שיתנו לי זמן משלי,
שיהיו עסוקים איתי,
שיסגרו פלאפונים למען זמן איכותי איתי,
שיהיה זמן להסתובב בחוף ולאסוף צדפים - זמן איכות לי
ולכבודי.
אולי זה באמת המון המון לבקש,
ואולי אני חושבת כך ,
אחרי שהתרגלתי לכזאת קמצנות באהבת החברים שלי
10 פברואר, 2001 |
