לבו לב שחור וקרח,
לבו מת שם מזמן.
נסחף כבר עם הזמן,
נסחף עם הרוח.
הקור ממשיך להקפיא כל חלק בו,
את שאריותיו.
הוא נשם את נשימתו האחרונה,
נשימה שחורה, נשימת אדים.
הא הולך, ללא מחשבה מאין בורח,
הוא הלך לחפש, הלך למצוא.
אך לבו כבר לא יעז, לבו כבר לא יאפשר,
לבו כבר קרח,
לבו כבר לא יפשיר,
לבו כבר אבן.
הוא נאחז בזכרונותיו,
הוא נאחז בכתביה.
הוא מחפש אחריה,
אך כבר לא יצליח,
הוא כבר נכשל, לבה כבר נלקח,
מסעו כבר נפל, רק הוא עוד מנסה להמשיך,
ולא מבין שכלוא בשלשאות של זיכרון,
לא מבין שהכל כבר עבר, שהוא
הוא! כבר נכשל..... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.