הסתכלתי עליו,
הוא היה כ"כ רחוק מהמציאות.

עם המון רוח חיים,
שמתבזבת לה בבדידות.

הבדידות שרוקמת בשבילו את הקבר,
הבדידות שמסוגלת להרוג.

הבדידות שכבר הרגה,
הבדידות שהורגת,
והבדידות שתמשיך להרוג.

והוא יושב לו שם,
עם עיניים מלאות ציפייה.

למה היא ציפה איני יודעת,
מה הוא הרגיש, כנראה שגם לא אדע.

בכל זאת, הפריע לי השקט ששורר סביבו,
הפריע לי חוסר המעש שלו,
אך יותר מכל הפריע לי הבדידות שלו.

הבדידות שכבר הרגה,
הבדידות שהורגת,
והבדידות שתמשיך להרוג.