די, רציתי לצעוק,
מספיק.
אני לא יכול לראות, לא יכול להסתכל.
אני פוחד שמשהו רע יקרה.
אני פוחד שאני אקום בוקר אחד,
ואימא לא תהיה שם בשבילי.
אני פוחד שאבא יעשה לה משהו רע,
אני פוחד שמשהו רע קרה.
ואני שומע צרחות ודברים נשברים,
ואני רועד, ושם את הכרית על האוזניים.
כדי לא לשמוע, כדי לא להרגיש, כדי לא לפחד.
וכשהכל נרגע, מיד זה מתחיל שוב,
דברים מתעופפים באוויר,
ומנפצים על הריצפה בקול אימה.

ואני?!
אני יושב על המיטה חובק את דובי הדובון,
והכרית על האוזניים.
ואני רוצה לצעוק,
די, מספיק.
והקול לא יוצא.
אני פשוט יושב על המיטה, רועד,
ופוחד שמשהו כבר קרה.