עוד מעט פועלי הבמה ירימו את המסך. האורות יידלקו ומכונת העשן
תפזר דרמות. הכרוז יכחכח בגרונו, מתכונן לשורת הפתיחה. אני
אמתין מאחורי הקלעים, סידורים אחרונים, מבט חטוף בראי, חזרה על
נאום התודה הנרגש. אסרק את הג'ל בשיערי, איישר את עניבת הפפיון
המהודרת ואחייך לעצמי. מפעל חיים זה עניין גדול, יאמר לי המנחה
הנערץ בחדר האיפור. עוד מעט נעלה ותקבל את הכבוד הגדול שלך.
נאום כבר יש? אני אהנהן בביטחון, אתן לו לראות את הנאום המבריק
ביותר שראה מעודו. הוא יגיד שזה מהמם. באמת השנה, יאמר לי
בחנפנות האופיינית לו, יקבל את הפרס האיש הראוי.

וואו, הוא פשוט מדהים, היא תגיד בסרטון המיוחד שיוקרן. אני
לעולם לא אשכח אותו. אבל בינתיים היא מוותרת עלי די בקלות. היא
עוד תתרפס אל מול המצלמות האלה. תספר בודאי לילד שלה כי אני
הייתי האיש שלה תקופה מסויימת. הילד שלה יספר את זה לחברים
שלו. אמא שלי הייתה עם ההוא. הילדים יגידו שזה וואו, והילד
יגיד נכון, והוא באמת וואו.

האורות יסחררו אותי קצת. תחושה עצומה של כוח. אני ואלוהים זה
ככה. הוא עלה בהר סיני, אני בהיכל התרבות. הקהל יקום ויריע
דקות ארוכות. נתב התמונה יראה לקהל בבית את היציעים הנרגשים
ואת עיניי הדומעות. מהתרגשות הפעם.

לא תמיד העיינים שלי דמעו מאושר, היו גם רגעים אחרים, אומר
לכולם. "אוווו" חרישי יישמע. סגן השר ילחש לדוגמנית שלידו כי
לא תמיד היה לו קל. הוא אפילו הרגיש מבוזבז פה ושם. לא יכול
להיות, תצחקק נערת הזוהר, אבל זה הוא. כן, אבל הוא "סלף מייד
מן", יתפרץ המנהל הכללי לשיחה, הוא בנה את עצמו בקושי.

לא קל כל כך להיחשב לפוטנציאל קבוע, אבל הכל עניין של עיתוי.
יום יבוא ואהיה מלך השערים, מגלה התרופה לסרטן, סופר, זמר,
מלחין וקומיקאי בחסד. זה הציטוט שלו אי שם בתחילת שנות
האלפיים, ואכן הכל התגשם תוך שנים ספורות, יקריא המנחה המלוקק
מתוך כרטסת מעוצבת. הקהל ישאג, ידיו יכאבו מעצמת מחיאתן.

גם כשהידיים שלי קצת למעלה, אני יודע שזה עוד יגיע. יום יבוא.
מלך השערים כבר לא אהיה, גם לא הבטחה צעירה. אולי אני לא כל כך
צעיר, אבל גם רבי עקיבא התחיל להיות סלבריטי בגיל ארבעים, ככה
שאני יכול להישאר רגוע בינתיים. ועוד מעט כל הצעירות יימחצו לי
על שמשות הלימוזינה. גם יו הפנר כבר לא צעיר ולא שמעתי אותו
מתלונן.

תמיד אשאר נחמד, את זה אני מבטיח עכשיו. לעולם לא אסרב לשום
חתימה של שפנפנה בת 18, אכבד אותה ואפילו אפלוט משפט ממזרי
וקורץ. היא תבין כנראה ותזדנב אל מאחורי הקלעים. אצרוב לה
חוויה. גם היא תוכל אולי להשתתף בסרט התדמית ולומר כי אני
הייתי מהמם, וכמובן - עצם קיומי הוא חוויה מכוננת אצלה.

עוד מעט המסך יעלה. עניין של כמה שבועות, אולי כמה אלפי
שבועות, אבל זה עוד יקרה. פועלי הבמה עצלים קצת, והאור חלש
מנשוא. בינתיים אני מתכונן מול הראי, מסרק לרגע את השיער, לוקח
כפית ומתאמן.