אביגיל נץ / ילדת ירח |
אל ספל מהביל
החום בקור נוגע
המחשבה - בפתיל
על עולמות נושבת -
צינה, בפרוץ דלתות
ואת העיר עוזבת
מכה ברחובות
שקטה היא, עמוקה
האור לאט בורח
הלילה הוא צחוקה
ילדת ירח
רועד כצל על חדר
כפעימה על לב
כאיש נעוץ על חרב
כלטיפה על גו
יוקד בנשימה
ומתפרץ כהד
חומק לנשמה -
ושוב בוגד
הוא אל הזכרונות
מרטיט ושוב גונח
מחליש את מאורה
ילדת ירח.
האתמולים כבים על עולמות
השקט בעולם חדש זורח
היא נעצמה עם כל החלומות
ושבה להאיר את הירח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|