אמרתי לך פעם שיום אחד אתה תמצא גם אותי מתחת לאותה זכוכית,
בוחנת, בודקת.
ועכשיו הקליפה נשברה והחלבון והחלמון נזלו החוצה ורק האפרוח
נשאר, לא התרנגולת האפרוח.
לא רוצה להיות אפרוח, רע לי להיות אפרוח, אנשים מתייקים אותך
באופן כ"כ שונה כשאתה אפרוח, כאילו שברגע שאין לך קליפה יותר
אז ישר אתה צריך אותם, ורוצה לדבר על הרגשות שלך איתם, לא
רוצה!!! לא רוצה לדבר איתם, אני אפרוח מאושר... רוב הזמן...
זה מוזר אתה יודע אני משווה את עצמי רק לנעלים ממני, ובזה
לתכונות רעות בי אצל אחרים. אני בזה לאפרוחים?...
ומה עדיף לחיות כל החיים בקליפה ( והרי תמיד האפרוח מסתתר
שם...) עד שבסוף הופכים לחביתה?...
ולמה אנשים חושבים שכל האפרוחים צריכים עזרה? הם מניחים שברגע
שאין לך קליפה שמגנה עלייך, אתה צריך אותם שם, אבל הם הרי לא
קליפה בעצמם! אז למה הם חושבים שהם יכולים לעזור? נשגב מבינתי
להבין...
אוף, לא יודעת...
אני הרי גדולה במילים, אז אמרתי לך שהקליפה בעצם מגינה עלינו
מעצמנו... והרגשתי ממש חכמה... כמה שטויות אנחנו אומרים בישביל
להרגיש חכמים, טראח עוד סדק קטן.
ואתה הסתכלת במבט הפילוסופי - מהורהר, והנהנת. הטלנו קונסנזוס
על שטות.
קשה לי אבל אני לא צריכה אותך עכשיו, אני לא צריכה אף אחד וזה
שאני לא רוצה לדבר על זה או לדבר על כלום באופן כללי זה לא
אומר שזה מודחק! ובעצם מה רע בלהדחיק! זה טוב, זה לא בריא אבל
מה כן?
מה באמת קדם למה? האפרוח או הקליפה?...