דרור לוי / פניה הקמורים של הארץ |
(לנוסעים ולאוהבים)
מבטו העורג לאחור לא הקפיא אותה
על עומדה, הייתה קלאסית
אך לא יוונית. בשביליה היה מתגלגל כתפוח אדום
ונושר במורד ירכה
עד בקעת ערפילים נמוכים. תלתליה
דגדוג אבקנים בערפו
מבלבל, מעולם לא הציצה השמש
בפאת מערב
ולא שיערה שתחליף כיוון וזווית, משעון מנומס שכזה לא ציפתה
לשינוי שגרת סימניו
שימנה צעדיו השקופים לאחור שלוש שתיים
אחת
מכה פתאומית בחזה
עץ זקן התמוטט בהבזק הנעורים הבוהק
של שדיים טובים למראה
בהגיע אפריל יצא משתומם לדרכו, מדלתה הפתוחה
התפצלו נתיבי מסעיו. בשדות אז הויסקי
הבשיל ונצמא בו לבו והיכו בו חומאי ושרביו. בלילות התעגלו
קימורי זנבנבות שועלים
ועכשיו כבר קיץ
רחוק, ושוב מנגנון השעות כסדרו
מתקתק. בין ערביים שמיכות רפויות של אוויר נמלאות חרקים
כדגדוג מרומז הבוחר להתל
בחלק הגב שאליו
לא ניתן להגיע לבד, עם או בלי
הסבת המבט
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|