אתה יושב מולי ומביט בתוכי ואינך רואה.
לבי קורא אלייך ומפחד לפגום בחבילה נפלאה.
אם תחדור לתוכי בחדרך, בחדרי, יהיה זה הקץ.
זה ברור וידוע שאתה לא הורס במודע.

כן, אני מעריכה את כנותך ואת אומץ לבך.
אתה מדבר ומספר שחשקה גם נפשך.
אני לא מגיבה כשיצריי דוחפים מילים לגרוני.
משפילה את ראשי ומשחזרת שוב אחרייך.
איש מאיתנו לא יפגע ברקמות ידידות ארוכה.

אני שבה הביתה ותחושת פספוס ממלאה את לבי.
יצריי עורכים עמי שיחה ארוכה.
כמעט נכנעתי והבטחתי להתחבא איתך בין הסדינים הלבנים.
בוודאי תופתע אם אקרב ידך לגופי ותרגיש בסערה המשתוללת בקרבי.
קרוב אלייך יצריי יפרשו תחושת ניצחון זמנית בתאים נסתרים.

כשיכבו אורות הפסטיבלים, תברח לפינה רחוקה בחדר.
אני אלך לדרכי עם תחושת פספוס נערמת.
אז תבוא לסופה ידידות שנאכלה כמו שיחי קוצים בשמש יוקדת.