27.7

לפני חצי שעה חזרתי הביתה, לקומונה,
ערב לא סוציאלי.
דיברתי עם שתי נשים שמעולם לא החלפתי איתן
אולי מבט, מילה או שתיים,
וחשבתי שאילולא משהו לא ברור לי
היינו יכולים להיות חברים טובים.
אנחנו לא הולכים להיות.

הבית כרגיל, עמוס.
הבישול הסתמי, סלט שימורים חם,
חסר קסם.
השיחות מגודרות בקבוצות מוגדרות,
זורמים באפיקים מוכרים
מתקלפים משחיקה.

נסגרתי בחדר.
אני והמזגן.
אור קטן ודף ועט. אולי גם ספר.
אבל השיחה באה אליי.
נמשכה לקור - שלי או של המזגן.
אומרים המון. לא יודעים כלום.

והיומיום כמו משחק בלגו
בונים מגדלים גבוהים
ומפרקים אותם
בדיוק באותה רצינות
בדיוק באותה כוונה.