זהו סיפור שקרה דיי מזמן בממלכה שאיש אינו יודע היכן היא נמצאת
ומי אנשיה היכן הנסיכה והיכן נתיניה. אבל בכל זאת אספר ואומר
שזוהי ממלכה שנמצאת הרחק מכאן. לא בחללית בסירה או מטוס וגם אל
תנסה אליה לשחות עד אין סוף כי איש אינו יודע מדוע ולמה רק על
ידי לבישת הפיג'מה תוכל להגיע לשם. אבל מי שעדיין תוהה וחושב
איך אפשר על ידי לבישת הפג'מה להגיע לממלכה ועוד ללא עזרתם של
סירה או מטוס יכול כבר עכשיו את הדף לעזוב. כי הריי זה ברור
ומובן לכולם שרק ע"י עצימת העיניים אפשר להגיע לשם ואל תבינו
אותי לא נכון הרי זה ברור שהממלכה נמצאת בתוך חלום.

ועכשיו לאחר הקדמה הבא ניגש לעלילה ובכן למרות שאיש אינו יודע
היכן הנסיכה אם מתה או חייה ואולי נעלמה והרי זה טיבה של כול
אגדה להסתבך להתפתל לגרום לך להזיל דמעה אך בסופו של דבר הכול
מסתדר לטובה.
ובכן כמו שצויין לאלתר הייתה נסיכה היה כס מלוכה ולמרות שלא
הייתה יפה במיוחד לאיש לא היה אכפת.
כי הרי כולם יודעים יופי אמיתי נמדד מהפנים אל החוץ כמו כול
הקנקנים הכי טובים. ובממלכה כמו שלנו עובדה כה פשוטה לא היה
נחוץ להסביר. נסיכה כמו שלנו כולם אוהבים בכול יום ושעה כול
דקה כול שנייה בכול מקום בממלכה נסיכה כזאת היא פשוט אגדה.
ובכך עברו להם השנים גדלה הנסיכה גדלו הנתינים ויום בהיר אחד
הוחלט שהנסיכה חייבת להנשא תיכף ומיד! הנסיכה שלנו לא כזאת
תמימה ולהתפשר לא תיכננה! ולאחר מריבות ויכוחים דמעות צעקות,
דלתות נטרקות מאות של תמונות שנפלו נשברו אלפיי חלונות שנופצו
ועד היום לא תוקנו! הוחלט להסתפק לזמן מה בחבר קבוע, נסיך חמוד
וחתיך שילווה את הנסיכה לאן שלא תלך! יפרגן ויקסים כול שנייה
ודקה ובמהירות ויעילות יכבוש את הנסיכה ואין פה כל טעות! ועד
אז ישבו כולם והחזיקו אצבעות לחתונה שעד מהרה עתידה לקרות!

או בעצם טעות יש פה בניסוח, איש אינו באמת סתם ישב, כולם נרתמו
למיסימה תיכף ומיד. נוסחים רישמיים נכתבו על איגרות הודפסו
נחתמו נשלחו לאלפיי מדינות  ובכול איגרת שנחתמה בנשיקה חמה על
ידיי הנסיכה נכתב כך : "נסיך יקר נסיך חביבי, בוא הכר נסיכה
ממלכה רחוקה וקסומה מדהימה ושנונה מלאת אהבה, אם תגיע לכאן לא
תתחרט לעולם. ובבקשה אם זו בקשה גדולה ומוגזמת הצטייד בסוס לבן
לתפארת. נשיקה חמה, אולי בעתיד הנסיכה שלך!"
זמן רב לא עבר והתשובה בדואר הגיע לא היה ולא נסיך אחד שאת
תושבתו לא שלח והודיע :"נסיכה חביבה ברצון אבוא לבקר בממלכה
אבל גם לי יש בקשה אם אין זה מוגזם אבקש במהרה לשלוח לי תמונה!
אל תביני אותי לא נכון, אבל לא בשביל כול נסיכה אוציא סוס לבן
מהארמון. הם הרי כה נדירים ושבירים ובשביל נסיכה שנראית כמו
קרפדה אין זה ראוי ומתאים להרוס סתם כך סוס כה מדהים. והרי אני
בטוח שתראי פצצה אך בכל זאת אפציר ואומר חייב אני שתהיה לי
תמונה. וחוץ מזה תמונה תעזור בעית זיהוי לפתור. וכל איגרת
נחתמה ברכות שלך נסיך החלומות ממלכת הילדותיות!
הנסיכה שלנו בחוסר רצון מבהק הצטלמה בסטודיו 191. תמונה לתפארת
בשמלה מפוארת שזורה ורדים ונוצצת שיער פזור ואייליינר שחור
ניראו בסופו של דבר כמו חלום! ושוב בתמימות לא אופיינית צירפה
נשיקה ברכה ותודה ואל נא נשכח ניחוח לילך שציפה תמונה מכף רגל
ועד ראש כדי שלנסיכה לא היה ממה לחשוש!
התמונה נשלחה לכול הדורש ועכשיו רק נשאר לחכות ולא להתייאש!
וכך עשתה הנסיכה התיישבה בארמונה וציפתה לתשובה.

אך הפעם לא מיהרה התשובה להגיע הזמן עבר התחלף הרקיע הקיץ נגמר
הגיע הסתיו והאופק לא נראה שום מכתב. שום ברכה מסוגננת, מכתב
די פשוט, התעלמות!!! שיכחה קפצה לבקר ואיש אינו הזכיר שהנסיכה
בכלל לא רצתה אביר רצתה להיות מאושרת לעד ולא היה אכפת לה אם
זה היה לבד!לא עבר זמן רב וגם השמחה ארזה מזוודה, עזבה על
השולחן בחדרה, השאירה מכתב קצר לא מובן :"הלכתי מכאן".
הייאוש והעצב הגיעו ביחד טעמו וחיכו להזדמנות מוצלחת, לא טרחו
על הדלת לדפוק, התפרצו ככה פנימה בצחוק! השתלטו על הלב הכחול
מעצבות, השתלטו על חיים מלאים אי ודאות. ועכשיו לנסיכה באמת לא
היה אכפת היא רק רצתה להישאר לבד.
ואז בטעות, באמת לא בכוונה, נכנסה דרך החלון יונה לבנה, בלי
לדעת ובלי לשים לב הביאה איתה כל כך הרבה כאב. ארוז יפה בניצוץ
של תקווה לאהבה רחוקה וטובה. חמה נכונה על רגלה השמאלית של
אותה היונה נקשרה לה בסרט אדום הודעה: "נסיכה יקרה חביבה
נחמדה, מצטער לא אוכל להגיע, הסוס פה חולה ולי יש דירייאה
(שילשול באנגלית) ואם לומר את האמת מבלי להעליב, ממלכה כמו שלי
צריכה מישהי יותר חיננית ולכן תיסלחי לי נסיכה יקרה, הלכתי
במקום אחר לחפש לי כלה."
ופיתאום נפתחו זוג עיניים גדולות ספק ירוקות ספק חומות ונראה
בהם שביב של אמת לא מובן וכולם יודעים כבר מזמן שאמת היא כלבה
לא קטנה ותמיד מחפשת מקום לנעוץ עוד סכין עוד סיכה שתכאב
ותסכסך לא תשלים האמת כואבת במיוחד אם היא מתפוצצת לך בפנים.
ולמי שאין זה ברור ומובן המכתבים שהגיעו נשרפו כבר מזמן. כזכור
לכם טיבם של קנקנים נמדד מהפנים אל החוץ ושוב האמת ילדה שובבה
מזכירה עובדה רחוקה עצובה הבדיקה נעשית מהחוץ אל הפנים ואין זה
משנה מה נתינך אומרים.

מאותה הדקה הסתגרה הנסיכה בחדרה לא אכלה ולא שתה לא החליפה
בגדים ולא התקלחה רק ישבה מתחת לחלון והקשיבה. הקשיבה לקולות
רחוקים לקולות הרקיע לקולות שקוראים לה לבוא אליהם לקולות שאין
יפים מהם. קולות של זריחה ושקיעה קולות של גשם קולות של דממה.
הנתינים שכחו מדוע הם שם עזבו לעיתים משפחה ועוד משפחה השאירו
מאחור ממלכה נטושה שבחדר אחד בארמון כה רחוק נעולה נסיכה בלי
שמחה וצחוק.

והנה יום אד כשהשמש שקעה, כשירד היורה הראשון של הסתיו, הנסיכה
התפתתה, הציצה החוצה, נתנה לטיפות ללטף לחייה ודמעות הציפו את
שני העיניים אלו כה מזמן לא ראתה את השמיים. ושם מתחת לחלון
הישן עמד לו נסיך ללא סוס לבן לבוש בג'ינס מקוצר וחולצה אדומה
עמד שם סתם כך הסתכל בשקיעה. נתן לגשם לגעת לו בפנים נתן
לקרניים האחרונות של השמש ללטף שערו נתן לעולם לשחק בו. שם ככה
סתם עמד ולא זז כאילו חכה לאותה נסיכה שתבוא אליו רק תלחש
באוזנו רק תלטף שערו רק תיתן לו נשיקה אחרונה של סתיו.  

הלוואי ויכולתי לספר לכולם על נסיכה שאת הדלת פתחה. רצה למטה
ללא כול השהייה. כשראה אותה הנסיך כרך שתי ידיים חסונות
וגדולות סביב מותניים צרות ורזות,מרעב לאהבה שתבוא ותגיע
עכשיו. הלוואי ויכולתי לספר לכולם שליטף לחייה נישק דמעותיה
החזיק את ידה לא נתן לה ליפול הלוואי וכך זה היה אתמול. שרקדו
לצלילי הגשם הניטף על חלון ישן בתוך גן. ולא היה אכפת לו מי
היא ומאין באה לאן היא הולכת כול עוד שלו היא אתו היא לעד. אך
לא כך היה היא המשיכה לעמוד בחלון וצפתה איך הטיפה האחרונה על
ידו כך נפלה ניסתה לצעוק פה אני עומדת תרים עניים על תביט
לשמיים בוא תיקח אותי בין הידיים. אך הנסיך רק המשיך להסתכל
קדימה לעבר האופק. אולי שמעה את דבריה אולי סתם התעלם ואולי
לדקה הרים את העיניים אליה הסתכל,אך פתאום התחיל ללכת לרוץ
נעלם אל האופק ללא כול תירוץ. בנסיון נואש אחרון קפצה הנסיכה
אליו מהחלון.

ולמרות שזהו סיפור אגדה ולמרות שנדמה שהוא נגמר רעה הנסיכה את
האושר מצאה בחלומות של אחרים לשם היא נכנסת לפעמיים מספרת
סיפור עצוב ונושן שקרה לה כה מזמן. מספרת מפצירה שלעולם לא
נפספס הזדמנות לאהבה. כי כול אהבה מפוספסת גורמת לנסיכה לחוות
את הכאב מאותה נחיתה ולא נחיתה מהחלון אלה נחיתה של אהבה נכזבת
של שיברון. ובכל אחת מאיתנו ישנה אותה נסיכה שרק מחפשת את
האביר על הסוס הלבן שלה שיבוא מאי שם ויקח אותה הרחק מכאן.