חם.
תחילת דצמבר, גשם, לילה, וחם.
לא כי אני אטום, לא כי אני מתעלם... פשוט בגלל שבפנים קר
יותר.
מה קורה לאדם כאשר נקודת המפלט, האזור הבטוח, הופך לאיום?
כאשר הסיבה לחייו מתגלה לעיניו ככאב?
כאשר תקוותיו ורצונותיו מתגלים כמפלתו?
מה עושה אדם הרוצה ללכת, פשוט ללכת, ואינו יודע לאן?

מה עושה הבדידות כאשר היא בודדת מכדי להיות?
מה עושה הצער המרחם על עצמו?

כאשר השמים שבחוץ קורסים מעול המעשים הטובים שעלו לגן-עדן
ומכבידים על העננים, כאשר כל מה שבחוץ רוצח, ומה שבפנים גרוע
עוד יותר?

מה עושה מעגל החיים כאשר המוות והחיים אינם רצויים יותר?

מה עושה האדם שנשאר מבודד מעצמו?
מה עושה הנפש כאשר היא מבינה שהגוף אינו חסר לה כלל?
מה עושה הגוף המתעב את הנפש?

ומה עושה האדם הקורא שורות אלו?
מה הוא חושב? מה הוא רוצה?

אני חושב...
אני חושב שיהיה מוזר שלא לחיות רחוק אל תוך המציאות.
אני חושב שיהיה מוזר שלא לחיות מחוץ לבועה.
אני חושב שאיני יודע.

מה עושה הכאב המדפיס עצמו על פני שורות של דיו?
מה עושה הדיו כאשר עליו לשאת בעול?
מה עושות המילים על גבי הדף?

מה עושה הצער בתוכי, אחרי שהוצאתי את כולו?

מה עושה המוות בתוכי, כאשר אני רק רוצה לחיות?
מה עושים החיים בתוכי, כאשר מזמן מתתי?

מה עושה הזמן כאשר הוא אינו ודאי?

אני חושב...
אני חושב שמוזרה המציאות על שאינה חיה בתוך האדם בכח, אלא רק
בהסכמתו.
אני חושב שמוזר האדם אשר מסרב לעולמו שלו על מנת לסבול
מהשגרה.
אני חושב שעדיין איני יודע.
אני חושב שאין לי זכות לדעת.