עמית פז / שוב |
שוב, אתה רוצה אותי
ושוב עיניך מתערבות
שוב אותו מצב
ואתה קוטף אותם עכשיו.
פרחים של הזדהות
להיות זה לא מספיק, אתה חייב מהות.
אתה עוד לא מבין, חיים זה לא רשות
ואם אתה תבין, עד אז אני אמות.
עכשיו, אתה קצת מאושר.
שוב, דחית את המחר
ושוב עיניך מתרחבות...
שוב, ליל כוכב רחב.
שוב, מה איתך עכשיו.
ושוב, לי מחר אתה עונה.
להיות זה לא מספיק, אתה חייב מהות.
אתה עוד לא מבין, חיים זה לא רשות
ואם אתה תבין, עד אז אני אמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|