העולם נעצר
האנשים השתתקו
פסקו מלרוץ ולרדוף
אחר מחוגי הזמן
אני, שנותרתי לבדי
בין חריצי אפלוליות השקט
טובעת לאט לאט
במרחבים אינסופיים
ניצלתי את הזמן כדי לשקוע
בתשוקה
לכוחות מחודשים

התיישבתי
כשמבטי אינו מתמקד בדבר
כשבראשי אינה חולפת מחשבה
ובין מרחבים עצומים של ריק
במרווח שבין נשימה לנשימה

לפתע
רחש קטן
תזוזה מזערית
שהפעילה את גלגל השיניים
הלבבות החלו פועמים בקצב
שולחים דם ועוד חמצן
לכל האיברים
העולם שוב מסתובב
והאנשים מדברים, ושוב רצים, רודפים
ואני עדיין שם
תקועה בין חריצים
אוחזת, מחפשת
אבל השקט? נעלם.

וכך נותרתי תלויה
כשהכל מתרחש סביבי
ואני נמצאת אי שם
צפה על גדות נפשי.