אני זוכר את הפעם הראשונה שהחטפתי מכות לאישתי. זה היה באיזו
שבת אחת כשהבאנו גנן שיסדר פעם אחת ולתמיד את שיח הגרניום
המפלצתי שחצץ בינינו לבין הציוויליזציה.
היא ירדה עם מכנסי טרנינג וגופיה לחצר ונשענה על מעקה הנירוסטה
שמשום מה התקינו למרות שלא היתה שום הצדקה לשים מעקה מעל שלוש
מדרגות מסכנות כמו אלו שהפרידו בין הבית שלנו לגינה, אם זה היה
בית של זקנים שבקושי הולכים עוד יכולתי להבין איכשהו בשביל מה
מעקה, אבל אני שנאתי זקנים ובחיים לא הייתי מזמין איזה קשיש
חנטאריש אלי הביתה, ואשתי היקרה היתה מהטיפוס שאילו היה יכול
להגיע לגיל שמונים היה ממשיך ללכת לקאנטרי ולשחק טניס.
למעשה, גם אנשים מהגיל שלי או בכלל מבוגרים לא הכי סבלתי. רק
ילדים אהבתי וילדים יכלו להחליק על המעקה ולשבור את התחת, כך
שבמחשבה שניה, בהחלט היה שווה לבנות שם את המעקה הזה.
בקיצור, אותו יום אשתי הרכיבה את משקפי השמש שלה, סידרה את
הזנב סוס הבלונדי שיראה ספורטיבי ושובב וככה עם גופיה וטרנינג
התחילה לקשקש עם הגנן על נטיעות עונתיות וקזוארינות והשד יודע
מה. באותה תקופה כבר הייתי נשוי לה כמעט עשר שנים ומיותר לציין
שאילו לא הייתי מצליח לפענח כל מיני מחוות קטנות שלה, הייתי
נחשב בעיני עצמי לפחות, לחתיכת סנדל-דנוור אטום ומפגר בעל מנת
משכל של קולורבי.
כך או אחרת, הסתכלתי על אשתי טוב טוב וראיתי שהיא משוחחת עם
הגנן במין נימה של שיעמום מכווץ שפתיים ומצלבת את הרגליים שלה
בצורה מאוד מסוימת ובסך הכל היה לי ברור שהיא ממש מחורמנת. אז
צעקתי אליה "צוצי מאמי, בואי לכאן לרגע, את חייבת לראות את
זה."  וברגע שהיא נכנסה הביתה, גררתי אותה למטבח ודפקתי את
הראש שלה כמה פעמים על השיש ואחר כך נתתי לה בעיטה בבטן וכשהיא
התקפלה הפלתי אותה על הרצפה ושברתי עליה מטאטא אחד ובערך שבע
עשרה צלחות, חלקן פיירקס.
באותו הרגע החלטתי שאומנם מקומה של האישה במטבח אבל בכל זאת
"מי שלא מגוון מתנוון", אז לקחתי אותה שותתת דם לשרותים ושם
דחפתי לה את הראש לתוך האסלה וקפצתי לה על הגב וגם עשיתי לה
כמה דברים שלא יאמנו עם המברשת של הבית שימוש.
אחרי כל זה כשהייתי כבר קרוע מעייפות, היא נעצה בי מין מבט
חולמני כזה ואמרה לי "מותק, אני בטוחה שלך זה כאב יותר." את זה
באמת כבר לא יכולתי לסבול אז הוצאתי את הפלפון ואמרתי לה
"יאללה צוץ שרמוטה, תתקשרי למשטרה."
מה אומר ומה אוסיף, תמיד ראו עליה שהיא נולדה בחבצלת השרון
ולמדה בהרצליה. כמו כלום היא התקשרה וסיפרה לשוטרים שבעלה דפק
לה מכות רצח ושחייה בסכנה. תוך רבע שעה הם כבר פרצו את הדלת
ואחרי שהם ראו איך היא נראית הם הזמינו אמבולנס ולא נתנו לי
אפילו לקחת סכין גילוח לפני שזרקו אותי לניידת.
יום או יומיים אחר כך הובאתי לפני שופט שאמר לי בלי להתבייש
שלדעתו החלאות הכי גדולות זה בעלים שנותנים מכות לנשים שלהם.
"הצחקת אותי," אמרתי לו "הדבר הזה שטוען שהוא אשתי הוא למעשה
חתול הבית שלי ולחתול מותר לי להרביץ."
בתור הוכחה השמעתי לו קלטת מירח הדבש שלנו בו אני אומר לאישתי
"האו האו" ובתור תגובה היא מיללת כמו משוגעת.
"עם כל הכבוד" הוא אמר "לאישתך לכאורה יש תעודת זהות ותעודת
לידה ודוקטורט במשפטים ואם אני לא טועה גם נשאת אותה לאישה כדת
משה וישראל עם כתובה וכל זה."
"כבוד השופט" עניתי לו "רק שתדע שכל דבר ניתן לזייף."
בתור הוכחה הראיתי לו את הדרכון האוסטרי של מקסימיליאן,
הדוברמן של השכנים שלנו.
"ואללה" השופט הרים זוג גבות בתימהון רב "הוא מקבל דמי אבטלה
ממשלת אוסטריה? הבנתי שהם משלמים טוב."
"דמי אבטלה זה כלב ליד מה שהדוברמן הזה מקבל" גחכתי במרירות
"הוא מקבל פיצויים ושילומים מגרמניה בתור ניצול שואה. רשום כאן
שהוא היה בבוכנוולד, בעוד שככל הידוע לי הוא נולד לפני שש שנים
במושב אמירים שבגליל."
בשלב הזה השופט העיף את כולם מהחדר עד שנשארנו רק הוא ואני ואז
הוא ירד מהדוכן, הניח את ידו על כתפי ואמר "תגיד, אתה חושב
שתוכל לסדר איזה נישואים פיקטיביים עם הדוברמן הזה? פשוט הבת
שלי הולכת לצבא בעוד כמה שנים יחד עם כל הגרוזינים והמרוקאים
ואני חייב להוציא אותה מזה."
"אין בעיה" נעצתי בו מבט קרימינלי "אם אתה מוציא אותי במאה שקל
קנס אני מסדר לה כתובה כמו שסידרתי לאשתי, כלומר לחתולה שלי."
"מאה שקל קנס?" הוא פרץ בצחוק "אני אדאג שעורכת הדין של החתולה
שלך תקנה לך סט צלחות חדש למטבח ואולי אפילו מטאטא."
כשאישתי חזרה מבית החולים ושמעה את הסיפור היא נכנסה לאקסטזה
של צחוק עד שזלגו לה דמעות לתוך המחשוף. נתתי לה כמה סטירות
שתרגע אבל היא שוב הסתכלה עלי בחיוך ולחשה ברכות "מיאו."
אחר כך האלימות בביתנו הפכה די לעניין שבשגרה. כל יום הייתי
מגיע מהעבודה בחדר הניתוח כשאני עייף ויגע, מרתיח קומקום, מעיף
אותו על אשתי וסוגר את הערב בכיף. היא כרגיל עשתה מה שכולן
עושות, התקשרה לאיזה ארגון פמיניסטי או לנעמ"ת ודיווחה להם כמו
שעון על כל זפטה שהיא חטפה.
ערב אחד הגיעה לביתנו הקט, איזו פוסטמה מחוייטת עם קלסר ענק
ותספורת קצרה ואמרה שהיא מהאירגון למען התעללות בנשים ורצתה
לדבר עם אשתי.
"אני חושבת שרצוי שתעזוב את הבית בזמן שאנחנו מדברות " הודיעה
לי הפוסטמה מתוך האיפור הכבד שלא הסתיר את הנמשים שלה.
"הוא לא הולך לשום מקום" פסקה אשתי "יש תירס על האש וצריך
להשגיח עליו כי הערב אנחנו מארחים את בת דודה שלי ובעלה שהגיעו
מניו יורק."
"מה שתגידי צוץ" משכתי בכתפי, התיישבתי על כסא במטבח והתחלתי
לנקות את האקדח שלי.
"תאמרי לי" שאלה הפמינסטית את אשתי "בעלך מחזיק בנשק
ברישיון?"
"אין לי מושג" אשתי השיבה "אבל אני יודעת שהאקדח אצלו כבר הרבה
זמן."
"האם הוא אי פעם איים שהוא ישתמש בו נגדך?" התעניינה הפוסטמה.
"אפשר לומר" צוצי הנהנה "הוא קנה לי עשרים כדורי דום-דום ליום
ההולדת והבטיח שאני אקבל אותם מתישהו."
"אוה" חתרה הפוסטמה אל מטרתה בשקיקה "אז אולי תבקשי צו שירחיק
אותו מהבית?"
"חס ושלום" אישתי נרעדה וקרצה אלי בעין עטורה פנס כחול "אני
חייבת כאן מישהו שישטוף את הכלים."
וככה יום אחד חזרתי מוקדם הביתה ומצאתי את אשתי ואת הפוסטמה
ערומות כתרנגולות בגריל בתוך מיטת הכלולות שלנו.
הפוסטמה רצתה לקפוץ ולברוח אבל אשתי משכה אותה בחזרה למיטה
ואמרה "חכי חכי, יהיו קטעים".
ניגשתי לארון הוצאתי את האקדח שהיה טעון ואפילו דרוך ורוקנתי
על שתיהן את המחסנית.
אחר כך הרמתי טלפון לסוכנות הליווי הכי יקרה בעיר וביקשתי
שישלחו בדחיפות גבירה שמחפשת עבד.
עד שגמרתי למלא את האמבטיה כבר נשמע צילצול עצבני בדלת ונכנסה
פריחה שחורדינית עם מכנסי עור ושוט שאמרה לי בקול חרוך
מניקוטין "אז הבנתי שהיית ילד רע."
"הבנת נכון" הודיתי "אבל את לא מתארת לעצמך עד כמה."
פתחתי בפניה את דלת חדר השינה וכשהיא ראתה מה שהולך שם היא
צרחה הקיאה והתעלפה.
גררתי אותה לאמבטיה המלאה וזרקתי אותה פנימה עם הפרצוף למים.
מה אני אגיד לכם, יצאו לה יותר בועות מהתחת מאשר מהפה עד שהיא
טבעה.
לא נותר לי אלא להתקשר לאינסטלטור ולהגיד לו שיבוא מהר כי
האמבטיה אצלי סתומה כי כמו שכבר די ברור אני שונא להתקשר
למשטרה בעצמי.
גם הפעם הביאו אותי אל אותו השופט להארכת מעצר באשמת רצח משולש
אם כי ספונטני והוא הביט בי נוגות ואמר לי שהמצב חמור.
"גם אם תצליח להוכיח ששלושת הנרצחות היו חיות בית," הוא אמר
"הרי החוק החדש נגד כת השטן אומר שגם אם אתה הורג ג'וק אתה
צפוי לקבל שלוש שנות מאסר בלי ברירת קנס."
"רק אל תשלח אותי לכלא " התחננתי "אני שמעתי שקוזו אוקומוטו
כשהיה בכלא עשה לעצמו ברית מילה עם השיניים ולמצב הזה אני באמת
לא רוצה להגיע."
השופט ישר הטיס את כולם מחדר המשפט עד ששוב נשארנו אני והוא
ואז הוא אמר לי שהוא בעצמו קוזו אוקמוטו שחי על ניירות מזויפים
והסיפור הזה על הברית מילה הוא שקר וכזב.
"פשוט ראיתי באינטרנט תמונה של אחד שמוצץ לעצמו," הוא הסביר
"רציתי לנסות את התרגיל הזה ותאונות קורות. "
הוא שיחרר אותי בערבות עצמית בתנאי שאני אספר לכל החברים שלי
שקוזו אוקמוטו הוא בחור טוב אפילו שהוא אף פעם לא רצה להיות
יהודי. ישבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שמכל הסיפור אני זה שיצאתי
הכי דפוק. אז זייפתי לי אילן יוחסין של לאבראדור אצילי מבלגיה
והיום אני חיית בית אצל השופט.
ככה אני אוהב את החיים, כל הזמן אני ישן על הספה, אוכל סטייקים
שלוש פעמים ביום ובין שתיים לארבע אני דופק את בתו בת השתים
עשרה של השופט, כי לא כתוב בשום מקום שלכלבים אסור לבעול
קטינות.