רפאל אוביידוב / צורר הזמן |
גלשו דמעותיי על עתיי האובדים.
בין צחנת גוויות הזוהמה ,
נשמעו לחשי תקווה מהדהדים.
הכניע יגונו איש הדמים,
הפציר בשכול לסור מדרכו.
להותיר עוד לפליטה חיים,
כלה קול זעקתו בזעפו.
דד המשחית עלי כל,
כיתר אף חלקת אחים.
ולא הותיר אף הרף רע זול,
ויאבד הזמן ככל לא היה.
ימים,שנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|