השיכור: אני חושב שלשתות זה לא כל כך אי איי איי, למה כשאתה
שותה אתה לא יודע מה אתה מדבר, אם כי אין מה לדבר שאני לחלוטין
אבל באמת לחלוטין לא מסכים עם המשפט יצא יין נכנס סוד. למה שאם
כבר יצא היין אז מה פתאום נכנס הסוד, משמע כלומר המשפט היה
צריך להיות בדיוק הפוך נכנס סוד יצא יין, ויש סודות תאמינו לי
הרבה יותר חמצמצים מתוקים ומשכרים מיין. כן כן, כולנו כל
האנושות כולה בעצם כל מה שאנחנו זהו יקב אחד גדול כן כן, שמעתם
נכון יקב אחד גדול בקיצור לחיים...

הילד: ולדימיר השיכור הוא לא יודע איך לספור.

השיכור: לך יוטפויומט ילד, ואני כן יודע איך לספור אחד שתיים
שלוש ארבע חמש שש שבע שמונה תשע עשר, עכשיו אחרי שספרתי, ואחרי
עשר אין טעם להמשיך כי זה בערך אותו עיקרון בעצם לא, אחד עשרה
שתיים עשרה שלוש עשרה ארבע עשרה חמש עשרה שש עשרה שבע עשרה
שמונה עשרה תשע עשרה עשרים, זהו אחרי עשרים זה בדיוק אותו
עיקרון, מוסיפים לעשרים את האחד שהתחלתי בו בהתחלה ואחרי זה את
השתיים וכו" וכו" כך שמי שיודע לספור עד עשרים בעצם יודע את כל
המספרים. עכשיו אחרי עשרים אני כבר מרגיש הרבה הרבה יותר טוב
ואני נזכר שבכלל המשפט הוא נכנס יין יצא סוד, טוב אני כבר מזמן
לא נכנס אליי יין .אני זה וודקה, אני אוהב וודקה, וודקה זה חזק
זה בלי גרגורים ובלי קשקושים בלי הקשות בלי טקסים וודקה זה
בדיוק כמו שזה נשמע וודקה זה אופס וגמרנו, בלי חגיגות, בלי
טקסים, חזק בפנים, מחמם ומרגישים, כמו שאומרים הפועלים הפשוטים
עלא כיף כיפאך חוץ מזה שווודקה זה כל מה שטענתי כבר, זה גם זול
יותר ואל תגידו לי תלוי איזה וודקה כלומר אני לא אגיד לעצמי
תלוי איזה וודקה כי הוודקה היקרה ביותר בעולם איננה משתווה
ליין היקר בעולם, משמע שגם הזולה יותר זולה, משמע וודקה זה
משתלמת יותר מיין. ולמרות שכך, על וודקה לא המציאו נכנס יצא,
כי וודקה נכנסת ונשארת ,ומוציאה חוץ מסודות גם דברי פילוסופיה,
הנה אני יש לי חבר קוראים אותו ישי, ישי זה מנהל שלי בעבודה
משמע היה מנהל שלי כי היום אני כבר אינני עובד. אני ברחוב, ולא
צריך רחמים, כי טוב לי פה ברחוב חוץ משבקיץ קצת חם מידי ובחורף
הרבה קר מידי, ובסתיו ובאביב אנשים נו, לא כל כך נחמדים. אבל
מסתדרים, קצת קשה בהתחלה אבל אח"כ אין שום בעיה. נו אבל היינו
אצל ישי אז ישי זה פילוסוף גדול ואני הייתי מנקה אצלו, ויום
אחד הוא ראה אותי עם הוודקה במשרד כשהוא חזר לקחת תיק שהוא
שכח, אני כמובן נבהלתי כי וודקה זה לא גאווה גדולה, במיוחד לא
וודקה זולה שזה מה שאני הכי אוהב. אני אוהב את הפרולטריון,
מעמד הפועלים, לא קומוניסט חס וחלילה, אך מה רע קצת בשיווין,
אז אני איך שאני רואה את ישי אני ישר מנסה להחביא את הוודקה
במהירות. רק מה? אני קצת יותר מידי שותה לפני זה, כך שמהירות
כבר אין. אז ישי שם לב מיד ואומר ולדימיר עזוב אל תחביא, במקום
להחביא תביא שלוק, ולוקח לגימה ואנחנו צוחקים המנקה והמנהל
לכמה רגעים נמצאים במציאות אחרת ביחד באותה סירה צוחקים
ומרוצים והכל בזכות מי ? נכון מאוד הכל בזכות הוודקה, ואחרי
ששנינו צוחקים, ישי שואל אותי אם אני מכיר סיפור על נחש? סיפור
בראשית ואני? אני מכיר את הסיפור מעולה, אבל עדיין לא קולט.
וישי אומר לי שהוא כמו נחש והוודקה שלי זה כמו תפוח ואחרי זה
מספר לי איך הוא דלוק על רינת המזכירה ושימי הזה נשוי שלא
תבינו... למרות שאני לא הוזמנתי לחתונה שלו. יום למחרת כבר היה
ברור לי כל הסיפור של הנחש והתפוח ומאיר העוזר של ישי הודיע לי
כי אני מפוטר ואז הבנתי וודקה לא עובדת על מנהלים או לפחות לא
עובדת כפי שעובדת עליי, אצלי וודקה זאת שמחה ואצלם זה רק
אמצעי, נו בדיוק כמו התפוח שהיה של הנחש רק אמצעי, ואולי בכלל
המשפט עם היין הוא משפט למנהלים נכנס יין למנהל יצא סוד של
מנהל, כי ממני יין לא מוציא שום סודות יותר. ובכלל עכשיו אין
לי יותר מידי סודות אתם מבינים, כלומר אני מבין שכשאתה לבד אין
לך סודות, אתה כמו ילד מדבר לעצמך, אף אחד לא מדבר איתך, ורק
עושים לך פרצופים בדיוק כמו שאבא היה עושה לי כשהייתי קטן, טוב
אני לא זוכר בדיוק, אך אמא סיפרה שאבא היה עושה לי פרצופים
מצחיקים. ופה באופן מפתיע אינני זוכר זה לא בגלל הוודקה, אלא
אני לא זוכר כי הייתי בן שנתיים כשאבא נפטר ומאז אני מחזיק
תמונה זאת אצלי קרוב ללב, הייתי רוצה אבא גם היום, אתה כל כך
חסר לי אבא הייתי מוכן אפילו שיהיה לי אבא כמוני מה שותה
וודקה, העיקר אבא מישהו שיעשה לי פרצופים ולא רק פרצופים של
רחמים אליהם אני רגיל מגיל שנתיים אלא פרצופים שמחים כמו שאמא
הייתה מספרת לי שאבא היה עושה. אבא אני אוהבת אותך אני לא מבין
למה? (לוקח לגימה) סליחה ולדימיר כן קוראים לי ולדימיר שזה על
שם אבא של אבא שמה שמצחיק זה שגם הוא נפטר כשאני בגיל שנתיים.
לי כבר אין ילדים כלומר אני חושב שאין לי ילדים ואם יש לי
ילדים זה כמו שאין לי ילדים כי אני לא מכיר בילדים, מה שבטוח
בחיים לא עשיתי למישהו פרצופים  ואבא שלא עושה לילד פרצופים
איננו אבא. ככה זה בהתחלה לפחות ממה שאני יודע אבא עושה
פרצופים ואמא מטפלת אצלי אמא לא בדיוק טיפלה אחרי אבא נפטר
ממשאית מה דרסה אותו אמא התחילה לשתות וודקה ומי שטיפלה בי
מיום זה הייתה השכנה בתיה בשיכון שגם היא לא בדיוק טיפלה בי
אלא טיפלה בי תמורת זה שניקיתי מגיל חמש את הבית שלה. את הכסף
הייתי נותן לאמא שהייתה קונה לחם ווודקה אני הייתי אוכל מהלחם
ושותה מים מהברזיה בחוץ, אמא הייתה מקללת אותי שאני אוכל יותר
מידי ושותה עוד שלוק מהוודקה. באותה תקופה נשבעתי שאני שונא את
הוודקה, הוודקה היה כמו האח הקטן שלי שתופס את כל תשומת הלב
ואני קינאתי בו, ואני שנאתי אותו. אמא הייתה ישנה איתו ומחבקת
אותו ואפילו משתינה אותו הוא יצא לה מתוך הגוף בדיוק כמוני.

הילד: ולדימיר השיכור הוא לא הולך לעולם לישון.

השיכור: ילד פיזדיוק, ואני כן הולך לישון, טוב לא בדיוק לישון
כי מה זה כבר שינה השינה היא המציאות או המציאות היא השינה לפי
דעתי הוודקה היא בכלל המציאות, בקיצור גם שאני ישן אינני ישן
גם לא חולם לא זוכר שום חלום לא זוכר שאי פעם חלמתי בחיי,
קיבלתי את החיים ככה פשוטים זולים בלי ציפיות אפשר להגיד כמו
וודקה, גם מהוודקה אני לא מצפה לדבר היום, אני אוהב אותה. פעם,
אז עם אמא, שנאתי אותה. היא הייתה זונה, זונה  שרמנטית, לא
אמא, הוודקה, זונה שאתה נגעל ממנה אך לא יכול שלא לאהוב אותה
זונה כזאת שרגע שאחרי שאתה גומר אתה מרגיש כטינופת הכי גדולה
בעולם, אך בכל זאת אתה חוזר אליה ומתנה איתה יום או יומיים
אח"כ שוב אןתן סנריו של אהבים ואח"כ מתנה עם עצמך שינאה עצמית
על כך שפעם נוספת הלכת לזונה הכי דוחה עלי אדמות, אתם יודעים
מה כלומר אני יודע מה, אמא גם הייתה זונה אני יודע שכל השכנים
אמרו שזה לא באשמתה והיא איבדה את בעלה אך לי זה לא איכפת
המכות שנתת לי אמא האשפה שזרקת לי לחיים גורמים לי לחשוב שגם
חיי דפוקים בעקבות שאריות החלב שינקתי ממך ועדיין זורמים כנראה
בתוך דמי. כן כן חלב אם לעולם לא מופרש כך לפחות אני מאמין, על
כן נכנעתי גם אני לוודקה בדיוק כמו אמי והייתי צריך רק שהחלב
יחמיץ בתוך גופי ויפעפע למוחי, והוא פעפע אמא. אמאלה אני אוהב
אותך את היית כל כך יפה גם כשהיית מרוסקת על הריצפה היית יפה
כל כך יפה היה לך יופי אלוהי גם ברגעי הגיהנום שלך מה אני מדבר
שטויות? איך אפשר לשנוא אמא? איך אפשר לא לאהוב אמא?, אמא אני
אוהב אותך את שומעת? את שם? איפה את? איפה? אמא אמאלה אני מפחד
כאן לבד ברחוב גם כשחם גם כשקר אני כל כך מפחד אמא תכסי אותי
שירי לי שיר ערש אמא תרדימי אותי לתמיד אני רוצה לישון פעם אחת
בחיים פעם אחת באמת להצליח להירדם.

הילד: ולדימיר הוא בכיין הוא ימות כמו קבצן.

השיכור: ילד למה? למה? בוא מספיק לך לישון, נומה נומה ילדי
נומה נומה נים נומה נומה קטני נומה נומה נים אבא הלך לעבודה
הלך הלך אבא!
ישוב עם צאת הלבנה -
יביא לך מתנה.
אבא הלך אל הכרמים
הלך הלך אבא
ישוב עם צאת הכוכבים-
יביא לך ענבים.
אבא הלך לעבודה
נדרס השאיר אמא זונה!!
אבא עלה ללבנה
שותה וודקה לבנה.

(צוחק) אח חרא, חרא
חיים, חרא הכל כאן, חרא זה מדינה זה ראש ממשלה, חרא.
זה אבטלה, חרא הכל חרא אחד גדול גדול... שפה חרא זה שפה חרא
ולא לחשוב אני עולה חדש כי אני בכלל לא חדש פשוט שונא שפה חדשה
בלה בלה בלה בלה, שונא, שונא!! עם נבחר מה נבחר מי נבחר? אבל
מדהים מדהים כמה הספקתם, הספקנו לעשות כאן בחמישים שנה. לא סתם
עם נבחר לא סתם אז יש כמה עצלנים ברחוב אז מה? ואתם יודעים
למה? למה אנחנו כל כך גאונים ומרוממים שכל מה שניתן זה רק לפאר
להלל ולקלס אותנו אתם יודעים למה? כי שמרנו על הגזע שלנו, כן
כן שמרנו על הגזע, וכמו כל חיה בטבע עם הזמן היא רק משבחת את
עצמה, לדוגמא החיידקים שמשתבחים ומשתבחים ומשתבחים, אנו לא כמו
הגויים התערבבנו, אלא הצלחנו לשמור על הגזע שלנו הגזע היהודי
הטהור הארי, כן ושיילכו לעזאזל כל הגויים האנטישמים אנחנו
משתבחים כמו מחלה. מה לפני 1000 שנה מתו מאיידס? לא מתו. והיום
יש כבר איידס ויש גם אינטרנט, והיי טק וזונות רוסיות ומאנייקים
הומואים שמנצלים ילדים קטנים, ועם ישראל חי חי חי, ואני ברחוב
הבן זונה הקטן והמושתן עם הוודקה האקסלוסיבית שלי מדבר אלי,
שותה אותה, לש אותה, מזיין אותה, שוכב איתה, רוצה אותה. וודקה
אהובתי הייתי קונה לך טבעת נישואין בצורת פקק זהב זונה רוסיה
שכמותך, כן כל הרוסיות זונות, זה נכון. ואני עוד רוסי ואני
אומר את זה, כך, פשוט, כל הרוסיות זונות, כל מי שיוצא מאמא
רוסיה יוצא זונה בן של זונה, כך שאפילו הוודקה שלכאורה אינה
בעלת נשמה אך רק לכאורה, גם היא זונה... ולא רק הרוסיות זונות
אלא כל הנשים זונות ואני אומר זאת בתור אחד ששתה הרבה וודקה,
כלומר הכיר הרבה נשים כולכן זונות בנות זונות והאמ אמא שלכן
זונה זה כיף לאמר זונה.

הילד: ולדימיר מקלל עוד מעט יבוא ייקח אותו שוטר.

השיכור:
סליחה לא התכוונתי לקלל, תשכחו מזה, זהו עוד מעט לילה וחושך
ועוד יום עבר לו חלף לו. בלילות אני מדמיין שאני משורר כמו
פושקין, אלתרמן, ביאליק, טולסטוי, דוסטוייבסקי, שייקספיר,
והנושא האהוב עליי הוא אהובתי. אני מדמיין אותה כולה בלבן
חגיגי עם שפתיים בשרניות, הולכת לה הליכה קלילה קלילה לעברי,
יותר רוקדת בתנועות קטנות ונעימות מאשר הולכת ומחייכת אליי,
ואני מסמיק, מאושר, והיא מתקרבת אליי ומושיטה את ידה הרכה
ושדיה מבצבצים מבעד לחולצתה כשני תפוחים שעומדים לפקוע וליהפך
לשזיפים מתוקים מתוקים. וירכיה כמו שני פלחי בשרים ערבים לחיך,
ושפתיה טעימות כיין צרפתי עתיק ומשובח ובטנה כחמאה מיצית
מתגרה, כן אהובתי מגרה ומתגרה. עד אשר אני פוקע מרוב גירויים
ורצון לראות את העולם, בדיוק כאפרוח הפוקע מביצה. ואני מחל
ללקק אותה. היא - ארוחת הגורמה מהולה בפשטות מגרה. ואני מחל
לאכול אותה תחילה את מצחה המלוח יורד לעיניה הצדפיות המוליות,
מלקק בתאווה את אפה האוורירי, טועם את יין שפתיה, ומנגב את
לשוני בסנטרה, ואז נוגס עמוקות בפלחי שדיה מוצץ את פיטמתה
כאחוז משקה אקזוטי, יורד לעבר שיפולי בטנה החמאתיים שומיים,
ואז מחל ללקק את ערוותה חסרת הטעם האדמדמה ודווקא החוסר טעם
שבה נעים לחיקי יותר מכל מאכל שטעמתי מאודי. ובשעת צימאון
מרווה את חיקי במיצי נשיותה, אוכל מבשר רגליה על מנת להשביעני
סופית, ומקנח באפרטיף אצבעותיה. ואז היא נעלמת לה כלא הייתה,
כן הלילה הוא השראה טובה לפנטזיות לדימיונות לעולמות אחרים גם
פה לא רע אך שם בדימיונות תמיד יותר טוב במיוחד בדימיונות
הוודקה בלילות אחוזי וטרופי אימה בדיוק כמו הלילה הזה שמבשר
בוודקיותו שאולי כדאי להיגמל גם מן הוודקה אך בעיקר מן העולם
ולהפליג לעולמי עד בדימיונות עם אהובה לבנה. שלום עולם, שלום
וודקה אהובתי הלבנה הנה אני בא בשערי שמיים לפגוש אותך.

הילד: ולדימיר השיכור הוא מת משתיית יתר של אלכוהול... הוא
אונן ואונן עד שלבסוף התפגר זה סופו של כל שיכור.

האם: יוני יהונתן תעלה הבייתה כבר מאוחר- לילה.