מאיה שלטה לכולנו בחיים, והבטחון שלה היה בשחקים - למרות שבסך
הכל היא הייתה ילדה בגן (שלא תבינו לא נכון - כולם אהבו את
מאיה, עד הגג).
מאיה הייתה ילדה יפה מאד, היו לה המון חברות, היא הסתדרה כמעט
עם כולם. מאיה הייתה חברותית מאוד וגם אנשים שלא הכירו אותה
וראו אותה פעם ראשונה, התחברו איתה.
היו למאיה תקופות והיו לה מצבי רוח, פעם שמחה ופעם עצובה, פעם
כועסת אבל תמיד היא הייתה שתלטנית.
היא ידעה את זה אבל לא הזיז לה ממש שזה הפריע לאנשים, ולכן לא
הייתה לה סיבה לשנות את זה. "אני יודעת שאני כזאת" היא אמרה,
"אבל ככה אני ואם זה לא מוצא חן בעיניכם אתם יכולים לא להיות
חברים שלי", המשיכה, אבל לאף אחת או אחד היה את האומץ לעמוד לה
מול הפנים.
כשהגעתי לגן, מאיה שלטה בהכל - מאיה הייתה המלכה וכל נתיניה
צייתו והקשיבו לה בנאמנות.
באותו יום שנכנסתי לגן בפעם הראשונה - ילד חדש, נקי ומצוחצח
לקראת היום הראשון, דינה הגננת הכניסה אותי לחדר הגדול. במרכז
ישבו כולם במעגל ומאיה ישבה באמצע, בין ענת לרותי. אני
התיישבתי בכיסא הריק שהשאירו לי, ליידי ישבה ילדה עם שיער
מתולתל וארוך ארוך.
במשך כל השעה הראשונה מאיה הוציאה לי לשון ואחר כך גם דאגה שכל
הגן יקבל אותי בקבלת פנים מלאה בוץ ורטובה במיוחד ורק הילדה עם
השיער הארוך לא השתתפה בקבלה.
אף פעם לא ידעתי איך קוראים לה כי יום אחרי היא עזבה את הגן
וזה לא נראה כאילו מישהו זכר או בכלל שם לב שהיא עזבה.
אני לא זוכר איך בדיוק היא נראתה אבל מה שבטוח זה שהיו לה
כנפיים.

מוקדש באהבה לנתנאלה הילדה הכי יפה בגן.