היום כבר התכלה וערב שוב ירד
וסהר שעלה הרגיש פתאום לבד.
אז באו כוכבים והציעו לו חברה, "די, מספיק תלכו!" קרא בקול
נורא. "היה פה כבר כוכב שנשבע שישאר, אז נתתי לו קצת זוהר"
הסהר אז סיפר, "והנה כבר היום זוהר אני פחות והוא מזמן נפל,
זנח לאנחות".
וכך הזמן ברח והסהר עוד נחוש, אך קול שבעבר צרח הפך פתאום
חלוש. "עכשיו חורף וקצת קר לי" אמר בקול עזוב, "אמנם גבוה
וזוהר אני, אבל מאוווד עצוב..." ואז כוכב קטן הפתיע מאחור,
"היי אדון ירח, אל תרעד מקור, בוא נשב ביחד וקר יהיה פחות",
"לא, תלך מפה!" רטן הסהר בצווחות.
"חייך לו הכוכב ואמר בראש מורם, "היי אדון ירח, אני לא כמו
כולם, אני אמנם אחד, אבל יחיד ומיוחד, תסמוך עלי ירח איתי לא
תהיה לבד."
שמח לו אז הסהר שמצא לו עוד חבר, נתן לו גם קצת זוהר, עכשיו גם
הוא זוהר.
ישבו שניהם ביחד והביטו לעתיד, בסהר אין כבר פחד, בשניים כלום
כבר לא מפחיד.
עברו להם ימים כשהסהר אז נבהל, הוא פנה לחברו וגילה כי הוא
נפל.
החליט אז הירח כי עדיף כבר לוותר, ולא לתת לאף אורח לפגוע בו
יותר.
ניגב את הדמעות וגילה דבר מחריד, את כל הזוהר שהיה לו איבד הוא
לתמיד.
ואז משום מקום שמע הסהר לחישה, "סליחה אדון גדול, אפשר עזרה
בבקשה? נשארתי כאן לבד, חשוך פה ומפחיד אז בוא ותן לי יד ותהיה
לי לידיד".
-"אבל כבר לא זוהר אני ואין לי מה לתת, זה בסדר מר כוכב, אתה
יכול להתחרט"
"אל תהיה מצחיק גיחך אז במבוכה , אני כאן לא בגלל הזוהר, אלה
בגללך."
"ואז יגיע יום וגם אתה בסוף תיפול, אז אל תבטיח הבטחות, שמעתי
כבר הכל!"
"אך לא הבטחתי עוד דבר מלבד ידידות אמת, ואל תדאג אדון ירח
לעולם לא אתחרט."
הושיט יד הירח ועצם הוא את עיניו ותוך שניות  כל הזוהר שאיבד
חזר אליו.
מאז שניהם ביחד עד היום האחרון, ואותו כוכב קטן היום מראה
צפון.