אין, אין מילים
לתאר את מבטם של אחרים
לתאר את ההרגשה המצמררת
להראות כל כך דומה אך עדיין אחרת,
ללכת בין עולם של צביעות
חיוכים מזויפים אך מבטים של קרירות
ותמיד באותם רגעים של חולשה
שואלת את עצמי את אותה שאלה
איך אני? דווקא אני,
הגעתי לכאן, סגורה בעצמי,
למקום שבו רק אסתבך
לעולם שאף פעם לא אשתייך
וברדת הלילה כשהשחור מציף שמיים,
עומדת על חוף הים, עוצמת עיניים
הרוח מכה על פניי, הים מכה גלים
במחשבות, ישנם אותם מבטים, אותם הרהורים
ותמיד באותם רגעים של חולשה
שואלת את עצמי את אותה שאלה
איך אני? דווקא אני,
הגעתי לכאן, סגורה בעצמי,
למקום שבו רק אסתבך
לעולם שאף פעם לא אשתייך
כולם דומים, אך בכל אחד יש שוני...
כולם דומים, אך אין אף אחד כמוני...
אולי בגלל זה הגעתי לפה,
דווקא אני! |
