סצינה 1
בוקר.מטבח.חושך.
גדי: בוקר טוב,אמא!
אמא: מה קרה? אין בוקר טוב?
גדי: הרגע אמרתי.לא שמעת? חוץ מזה חשבתי שעדיין לילה בגלל
החושך.
אמא: אז תשים משקפיים.
גדי (שם משקפיים): עדיין חושך.מתי תפסיקי להתקמצן על החשמל?
אמא: למי קראת טיפשה?
גדי: לך! מה את מכינה לצהריים?
אמא: אתה כבר רעב? יא שמן! רק לאכול אתה יודע.
גדי: רק שאלתי מה יש לצהריים חוץ מעוף.
אמא: יש סטייק עוף ומרק עוף.
גדי: עוף course. את ממש מאמא עוף, את יודעת? אגב, למה לכרעיים
עוף קוראים כרעיים?
אמא: זה בגלל שקרעו אותם.
גדי: אבל זה ב-ק' וזה ב-כ'.
אמא: נכון!
גדי: איפה אבא?
אמא: אבל יש לך אוטו.
גדי: מה הקשר?
אמא: חשבתי שאתה רוצה את האוטו שלו, שכחתי שיש לך אוטו משלך.
אבא ארנון מתעורר.
אבא: מה? כולכם עדיין בפיג'מות? יא זקנים! עד איזה גיל?
גדי: אני דווקא רוצה לצאת. תגיד, אבא, איך מגיעים לעזריאלי?
אבא: לאט ובזהירות.
גדי: נו, באמת.איך מגיעים?
אבא: באוטו שלך.
גדי: מצחיק מאוד.אולי תגיד לי כבר.
אבא: איך בגיל 28 אתה עדיין לא יודע?
גדי: 23, אבא.
אבא: אתה עדיין חמור גדול.תביא דף ונייר ואני אסביר לך.
גדי: מה?
אבא: תביא כבר עט ועיפרון ואני אגיד לך. אתה נוסע ימינה, ישר
ושמאלה.
גדי: אמרת שמאלה וציירת ימינה.
אבא: אמרתי שמאלה, לא? יא אידיוט. כוס אמא שלך וכוס אמא של אמא
שלך! יא בן זונה!
גדי: תודה, אבא.
אבא: אין בעד מה.
האחות הגדולה,בשמת,נכנסת.
בשמת: אבא, אני צריכה את האוטו.
אבא: בוקר טוב גם לך. ממתי? עד מתי? לאן? עם מי? דרך איפה?
בשמת: משעה 9 עד שעה 2 לתערוכה בגני התערוכה עם סיגי דרך
איילון.
אבא: האוטו ממילא במוסך.
אמא: תאמין לי, האוטו הזה גורם רק לצרות. אצלנו בעירק לא היו
מכוניות והיו לנו אחסן חיים.
אבא: אז תחזרי לעירק!
אמא: תאמין לי, בכיף!
הבן הקטן, דורי, נכנס.
דורי: אוף, אי אפשר לישון עם הצעקות שלכם.
אבא (בצעקות): איזה צעקות? מי צעק?
דורי: אני רוצה לצבוע את השיער לסגול.
אמא: מצידי אתה יכול לצבוע אפילו לסגול.
דורי: זה מה שאמרתי. לא לקחת כדורים היום, אמא?
אבא: היא דווקא לקחה כדורים, אבל את הלא נכונים.
אמא: אני בסדר גמור. אתם הדפוקים. תגיד, גדי, אתה הולך היום
לבית ספר או לבית ספר?
גדי: את מתכוונת למכללה שאני לומד בה או למכללה שאני מלמד בה?
אמא: הכל אותו דבר. כולם בית ספר. אני יודעת מה זה בית ספר,
הגעתי עד כיתה ו'.
גדי: ומאז את עובדת באותה עבודה כבר 35 שנה. בלי קידום, בלי
העלאות. לא נראה לך מוזר שכל המנהלים שלך עוד לא נולדו כשאת
התחלת לעבוד שם?
אמא: אני לא רוצה להתקדם על חשבון אחרים. זה לא יפה. ממילא אני
יוצאת לפנסיה בעוד 10 שנים.
אבא: עד אז אולי כבר ישלמו לה יותר משכר מינימום.
בשמת(מדליקה טלוויזיה): שמעתם? היה פיגוע בחדרה.
אמא: נו, מזל שזה לא בארץ. איפה זה גדרה באמת?
גדי: חדרה, לא גדרה, יא חירשת.
אמא: יש לך מזל שלא שמעתי מה שאמרת.
גדי: כמה הרוגים בפיגוע?
אמא: נראה לי 18.
גדי: לנחש גם אני יודע.
בשמת: אמרו 5 הרוגים ו-20 פצועים.
אמא: תאמין לי, צריך לרסס את החולרות האלה מלמעלה.
גדי: תודה לפרשניתנו הצבאית. איך זה שאת מבינה כל כך בענייני
צבא אם לא שירתת אפילו יום אחד?
אמא: תאמין לי, אמא יודעת יותר טוב מכולם.
גדי: ואיך זה שאת עובדת כבר 35 שנה ב" פליקס הישמעאלי" ועדיין
את כל ענייני הביטוח אבא עושה?
אמא: יאללה, שתוק ושים ישראל בטלוויזיה.
גדי: גם ערוץ 2 זה ישראל.
אמא: שים כבר ערוץ 1.
גדי: את מתכוונת לערוץ 11? מתי תלמדי שיש יותר מערוץ אחד
בטלוויזיה ומתי כבר תלמדי להשתמש בשלט?
אמא: תאמין לי, כשהיה רק ערוץ אחד היה יותר מה לראות.
גדי: מתי כבר תצטרפי אלינו לשנות ה-2000?
אמא: אתה מדבר על שנות ה-2000? אתה עדיין חי בשנות ה-70.
גדי: טוב שהזכרת לי. יש ביום חמישי מסיבה של "טיפש מאוד".
אבא: מה אתם מדברים על מסיבות כשאנשים מתים בטלוויזיה.
גדי: איזה יופי שיש את אבא שיחזיר אותנו למציאות.
אבא: הפיגועים הולכים ומתקרבים לאיזור שלנו.
דורי: אמא, אני מפחד.
אמא: אז אל תפחד!
אבא: את כל כך חכמה. נראה לי שאם מכניסים את המוח שלך לציפור,
אז היא עפה אחורה.
אמא: לא הבנתי את המחמאה.
אבא: זה בסדר, לא חשבתי שתביני. די, נמאס לי מהפיגועים
האלה,אני מעביר לכדורגל.
אמא: איזה משחק מטומטם זה. 11 טיפשים רצים אחרי כדור ועד
שמגיעים אליו הם בועטים בו.
גדי: אני בטוח שאם את היית ממציאה משחק אז הוא היה מה זה
מתוחכם.
אמא: לא נמאס לכם לראות את הירוק של הדשא? אגב, שמתי לב
שכדורגלנים הם לא קירחים.אולי המצלמות מצמיחות להם שיער.
גדי: ואולי בגלל שכולם בני 20.
אמא: איזה רעיונות מטומטמים יש לך. אני לא מתכוונת לראות את
השטויות האלה איתכם. אני הולכת לשמוע רדיו אף.אם.
גדי: אבא, אמא תמיד הייתה ככה?
אבא: מה זאת אומרת ככה? טיפשה? פרימיטיבית? קמצנית? חיה בסרט?
גדי: כן.
אבא: כן.
גדי: אז למה התחתנת איתה?
אבא: מסתבר שלסיגריות, סמים ואלכוהול יש עליי השפעה חזקה.
אמא (צועקת מהמטבח): דורי!
דורי: מה?
אמא: מי דיבר אליך? קראתי לגדי.
גדי: כן, אמא.
אמא: הוא אמר לה שהם הולכים לשם.
גדי: מי אמר למי שהולכים לאן?
אמא: דוד אמר לשולה שהם הולכים לים.
גדי: אז למה את אומרת לי את זה?
אמא: סתם, שתדע.
גדי: אבא, מה נעשה איתה?
אבא: ככה זה כשאף מוסד לא מוכן לקבל אותה.
סצינה 2
מעלית.יום.גדי ואמא עם השכנה והבן שלה.
אמא: איזה חמוד קימור.
ריקי השכנה: לא קוראים לו קימור, קוראים לו ירין.
אמא: אויש, התבלבלתי. פשוט יש אחד בטלוויזיה שקוראים לו ירין
קימור. אז מה, קימור, איך בגן?
ריקי: אנחנו כבר לא בגן, אנחנו בכיתה ג'.
אמא: איך שהזמן רץ. רק בשנה שעברה הוא היה בכיתה ב'.
ירין (נבוך ומבולבל): אמא, מתי מגיעים?
ריקי: רק עוד 2 קומות.
אמא: טוב, שיהיה בהצלחה בגן, קימור!
גדי: כמה שטויות את מסוגלת להגיד בירידה של 6 קומות?
אמא: שתוק וכנס לאוטו.
גדי: ההגה נתקע!
אמא: אז תפתח חלון, תדליק מזגן, תרים המברקס,משהו.
גדי: מה הקשר? הו, הנה הוא השתחרר.
אמא: אתה יודע איך להגיע לסבתא?
גדי: אחרי מיליון פעמים שנסעתי לשם, אני חושב שכן.
אמא: תיקח את הנתיב הימני, אתה פונה שמאלה.
גדי: אל תשגעי אותי על הכביש.
אמא: תעקוף אותה!
גדי: איך את יודעת שזאת נהגת?
אמא: לא, התכוונתי תעקוף את המכונית.
גדי: שתהיי לי בריאה.
אמא: למה אתה עוצר? סע!
גדי: אבל חוסמים לי את כל הנתיב!
אמא: לא משנה, סע!
גדי: איך אחרי 30 שנה על הכביש, עדיין אין לך מושג בנהיגה?
אמא: תאמין לי, אני יכולה ללמד את כולם לנהוג.
גדי: תמיד כשאת אומרת "תאמין לי" אני יודע לא להאמין לך.
אמא: הגענו. תחנה אחרי המכונית הזאתי.
גדי: את מתכוונת לפני המכונית הזאת.
אמא: תקרא לזה איך שאתה רוצה.
גדי: כבר לא יודע מה לעשות איתך.
(נכנסים לבית של סבתא)
אמא: חג פורים שמח!
גדי: אמא, עכשיו פסח!
אמא: אל תתפלסף איתי!
סבתא: שלום גדי! איך בעבודה? איך בלימודים?
אמא: הוא לא עובד עכשיו ובבית ספר הוא גמר שנה ראשונה.
גדי: אולי תפסיקי להיות העורך דין שלי? אני מלמד אנגלית במכללה
וסיימתי שנה שנייה בלימודים.
אמא: אבל זה סתם, לא ייצא לו מזה כלום.
גדי: די, נמאס לי מההערות שלך. אני הולך לבקר את שלמה.מה השעה
עכשיו?
אמא: השעה רבע לארבע.
גדי: לפי השעון שלי השעה חמש .
אמא: באמת? חשבתי רבע לארבע.
גדי: אני אחזור ב-8.
אמא: בוא נראה, מ-5 עד 6 זה שעה, מ-6 עד 7 זה עוד שעה ומ-7 עד
8 זה עוד שעה. שעה ועוד שעה ועוד שעה זה...(הפסקה) שלוש שעות!
גדי: יפה, אמא! לא יותר פשוט לעשות שמונה פחות חמש שווה שלוש?
אמא: אני לא טובה בגיאוגרפיה.
סצינה 3
צהריים.סלון.גדי לבד בבית
(טלפון מצלצל)
גדי: היי אמא.
אמא: איך ידעת שזאת אני?
גדי: מי עוד יכול להתקשר להפריע לי בדיוק איך שמתחיל שעה של
שנות ה-70 ב-ph9?
אמא: סליחה. מי בבית?
גדי: אף אחד.
אמא: אבל אתה בבית.
גדי: אף אחד חוץ ממני.
אמא: טוב, אז תן לי את אבא.
גדי: אבל אמרתי לך שרק אני בבית.
אמא: אה,הבנתי.אז תביא את דורי.
גדי: את לא מבינה שרק אני פה?
אמא: טוב, אל תתעצבן! תקרא לבשמת וזהו.
גדי: איתי את לא רוצה לדבר?
אמא:  כן, רציתי להגיד ש...(גדי מנתק)
גדי(לעצמו): בסוף יהיו לי נזקים מוחיים בלתי הפיכים מהאישה
הזאת. לפחות עכשיו אני יכול לראות בשקט ph9. בדיוק מתחיל קליפ
של "מורן מורן".
(אבא מתקשר)
גדי: הלו.
אבא(בצעקות): גדי! אתה מלמד היום?
גדי: כן, יותר מאוחר.
אבא: נכון שאמא שלך השאירה מקרר ריק?
גדי(בודק): כן.
אבא: אז רד מהר לקנות את מה שצריך.
גדי: זה לא יכול לחכות? יש עכשיו שיר של "טריז פור פריז".
אבא: יא בן זונה מניאק. אני רוצה לראות שאני חוזר היום למקרר
ריק!
גדי: בסדר,אני ארד עכשיו.
(דורי חוזר מביה"ס)
גדי: דורי,אבא אמר שתרד לקנות בסופר.
דורי: שקרן, הוא אמר את זה לך.
גדי: מה איכפת לי, על אחריותך.
דורי: אני צריך שתעזור לי באנגלית.
גדי: אין בעיה,60 שקל.
דורי: איזה אח טוב אתה.
גדי: גם אתה אחלה גבר. אח לגבר,הבנת?
דורי: מת על המשחקי מילים שלך.
גדי: בא לך לשחק "שבץ-נא"?
דורי: מה הקשר?
גדי: רצית משחק מילים, לא?
דורי: שתהיה לי בריא. מתי בשמת חוזרת? היא צריכה לצבוע לי את
השיער לסגול.
גדי: לא יודע. עזוב אותי עכשיו.תן לראות סבנטיז בשקט.
(בשמת נכנסת)
בשמת: גדי,אבא אמר שתרד לסופר.
גדי: שתקי, אמרתי את זה כבר לדורי.
בשמת: אל תגיד לי שתקי, מטומטם.
גדי: אה, זה אני המטומטם פה,שכחתי.
בשמת: אתה רואה למה אף אחת לא רוצה אותך?
גדי: טוב שהזכרת לי. המחזרים שלך לא מפסיקים להתקשר. קיבלת
היום 10 הודעות, 15 מכתבים ו-27 זרי-פרחים.
בשמת: כמו שאמרתי, מטומטם.
גדי: תקראי לי איך שאת רוצה, רק תני לי לראות סוף סוף s'70
בשקט.
בשמת: אולי כבר תתקדם לעבר שנות ה-2000?
גדי: את תמיד חייבת להגיד את המילה האחרונה?
בשמת: אני זאת שאומרת את המילה האחרונה?
גדי: למה את תמיד עונה בשאלה?
בשמת: למה לא?
גדי: טוב, לכי תצבעי את דורי לסגול.
בשמת: מה,הוא פה?
גדי: לא, הוא לא פה. בטח שהוא פה. יאללה, תעזבי אותי
בשקט.בדיוק עכשיו התחיל קליפ של ה"קטשופ נויז".
(הטלפון מצלצל)
גדי(אחרי 4 צלצולים): למה אף אחד לא עונה? הלו.
אמא: מי זה?
גדי: גדי.
אמא: תשמע, אני יודעת שדורי ובשמת לא בבית, אבל...
גדי: לא, הם כבר בבית.
אמא: החלטת לשגע אותי? מקודם אמרת לי שהם לא בבית.
גדי: בינתיים הם כבר חזרו. דורי, בשמת, אמא בטלפון.
דורי: היי אמא... כן אמא... לא אמא... די אמא... ביי אמא...טוב
ביי אמא... יאללה ביי אמא... אמרתי ביי אמא... להתראות אמא...
גדי: תעשה מה שאני עושה ותנתק לה בפרצוף.
דורי: טוב, יאללה ביי.(מנתק)
גדי: שמת לב שכשאתה אומר "טוב, יאללה ביי" אתה מדבר בעברית,
ערבית ואנגלית?
דורי: גם אתה קרציה?
גדי: כן. עכשיו תן לי לראות את התוכנית שלי. זה הולך להיגמר.
דורי: יש עכשיו את התוכנית שאני אוהב בערוץ 6.
גדי: "שפנפנות"? אבא יודע שאתה רואה את זה?
דורי: אני חי?
גדי: כן.
דורי: אז לא.
גדי: תן לי לראות עד הסוף ואז תראה מה שאתה רוצה.
דורי: אבל היום זה פרק מיוחד. פרק מספר 1347.
גדי: לא מעניין אותי. נמאס לי לריב איתך כל יום על הטלוויזיה.
כבר שעה שלא נותנים לי לראות טלוויזיה בשקט.
דורי: להזכיר לך שלמדתי קונג-פו אצל גורן סמחטה?
גדי: טוב, ניצחת. תראה "שפנפנות".
סצינה 4
ערב.סלון.כל המשפחה בבית
אבא: גדי! למה אתה לא רואה את התוכנית של מומו הרפז?
גדי: אמא רואה ערוץ 11.
אבא: אז תעביר לה ערוץ, היא ממילא לא תרגיש.
גדי(מסיח את דעתה של אמא): מה אומרים בחדשות?
אמא: כמה חולירות הרגו ילדים. ימח שמם וזיכרם.
גדי: איזו פרשנות פוליטית, אמא.(בינתיים מעביר לערוץ 2)
אמא: ממתי יש פרסומות בערוץ 11?
גדי: מה לא שמעת? זה הפך להיות ערוץ מסחרי.
אמא: כל הפרסומות האלה על חשבוני.
גדי: אבא, בוא, זה מתחיל.
אבא: יא בן זונה! יש עדיין פרומואים.
גדי: לא אמרתי שהתחיל, אמרתי שמתחיל עוד מעט. הנה, התחיל.
אבא: איזה משימות מפגרות יש בתוכנית שלו. הוא שולח את הילדים
להביא את המורות שלהם לאולפן.
אמא: עכשיו בטח כל המורות מתקשרות לאולפן.
גדי: יא ראש! מתי תביני שטלוויזיה זה כמעט אף פעם לא שידור
חי?
אמא: אני לא מבינה למה הדפוקים האלה שמים תוכניות טובות
בטלוויזיה אחת מול השנייה.
גדי: אולי בגלל שהערוצים מתחרים ביניהם?
אמא: למה להתחרות? למה לא יכולים כולם להסתדר בשלווה ביחד?
גדי: אבא, מה עושים איתה?
אבא: לא יודע. אני כבר התייאשתי מזמן.
אמא: עזוב אותך מהתוכניות המפגרות האלה ובוא תעזור לי במטבח.
גדי: מה צריך לעשות?
אמא: אני רוצה לנקות מאחורי המקרר. תיקח את המקרר קדימה.
(גדי דוחף קדימה)
אמא: מה אתה עושה? אמרתי קדימה! (מסמנת בידיים אחורה)
גדי: זה נקרא אחורה!
אמא: התכוונתי מנקודת מבט של המקרר.
גדי: זה שלמקרר ולך יש את אותו איי.קיו. זה לא אומר שאת צריכה
להזדהות איתו.
אבא: בואי מהר, מראים בטלוויזיה את המקומות שהיינו בהם
באירופה.
אמא: אחח, מגדל פיזה. אני מתה על פאריז.
גדי: אתם יודעים למה הצרפתיות אומרות פארי במקום פאריז?
גדי: נו, תשאלו למה.
אבא: למה?
גדי: כי הן לא מסוגלות להוציא את ה-ז' מהפה! זה בסדר...לא
חשבתי שתבינו.
אמא: אני התאכזבתי מהריביירה הצרפתית. תאמינו לי, יפו יותר
יפה.
אבא: מה אתם מדברים על צרפת? מגדל פיזה זה באיטליה.
אמא: באמת? באיזה עיר?
גדי ואבא: פיזה!!!
אמא: איזה קטע! למגדל ולעיר יש את אותו שם. מה הסיכוי?
אבא: אל תסתכל עליי.
אמא: הצרפתים האלה לא יכלו לבנות מגדל ישר?
גדי: די! אני לא יכול עם זה יותר! אני הולך לחבר.
אמא: חבר מכוכב אחר?
גדי: אני הולך ליוסי!
אמא: יוסל'ה שוכמכר?
גדי: אולי מספיק כבר עם האסוציאציות שלך?
אמא: אל תקלל!
סצינה 5
ערב.אמא חוזרת הביתה
אמא: אל תשאלו איזה יום היה לי היום ב"פליקס".
גדי: לא התכווננו לשאול.
אמא: לקוח אחד התקשר ואיים שהוא ירצח את כולנו אם לא ניתן לו
את הכסף שמגיע לו מהביטוח.
גדי: ידעתי שלא תזהי את הקול שלי.
אמא: מה? לא הבנתי.
גדי: סתם צחקתי.
אמא(מסבירה תוך כדי תנועות ידיים מוגזמות וחיקויים עלובים): אז
הוא אומר לי.....(גדי שומע רק: בלה...בלה...בלה...)
גדי: יופי, אמא, סיפור מרתק.
אמא: בקיצור, חזרתי מותשת העבודה. i havent power. איזה מזל
שהיום הזה נגמר.
דורי: אמא, את זוכרת שיש לי היום אסיפת הורים.
אמא: הרגת אותי עכשיו. אין לי כוח לזוז.
דורי: זה או את או אבא.
אמא: מתי צריך להיות שם?
דורי: יש עוד זמן. 10 דקות שלמות.
אמא: למה לא אמרת לי את זה קודם?
דורי: חשבתי זה יהיה מספיק לדבר איתך על זה פעמיים בטלפון
היום, להשאיר לך הודעה ולרשום לך פתק. ובכל זאת שכחת.
אמא: יאללה, בוא ניסע.
(באסיפת ההורים)
אמא: חמוד שלי, תינוק מתוק שלי, פשוש...
דורי: אמא, די, את עושה לי פאדיחות.
אמא: אתה לא מתבייש? להגיד שאמא שלך עושה לך פראגניחות?
דורי: ותפסיקי לגעת בי.
אמא: אתה שכחת מי גידל אותך?
דורי: מה? אני הייתי התינוק היחיד שהיה צריך להכין לעצמו
אוכל...
אמא: מה אתה רוצה? היה לחץ בעבודה.
דורי: טוב, רק אל תעשי לי בושות.
אמא(רואה ילד שדורי שונא): הנה חבר שלך, מידן.
דורי: קוראים לו עידן ואני לא סובל אותו.
אמא: אתה תלמד לכבד אדם באשר הוא אדם. איכס, הנה אמא של עדי,
הפרחה המגעילה הזאת. היי מלי!
טלי, אמא של עדי(לעצמה): עוד פעם המפגרת הזאת.
אמא(בקול רם, כי היא לא שומעת את עצמה): דורי, הנה הילד הזה
שאמרת שהוא קמצן מכוער.
דורי: אמא, הוא שמע אותך!
אמא: אז מה? נראה מי יסתום לי את הפה.
דורי: עכשיו תורנו להכנס.
אמא: שלום, המורה בתיה !
המורה דפנה: דפנה.
אמא: לא, אני אמא של דורי.
דפנה: לא משנה. רציתי לומר לך שבנך דורי(במלרע) הינו תלמיד
מצטיין בבית ספרנו.
אמא: נו, כמו שאומרים, העץ לא נפל רחוק מהתפוז.
דפנה: כן, אני רואה.(מהרהרת לעצמה: בטח האבא ממש ממש חכם).
אמא: אני הכי אהבתי גיאומטריה, לחקור מדינות וארצות.
דפנה: בנך השיג ציונים של תשעים ומעלה כמעט בכל
המקצועות.(לעצמה: לא ידעתי שהוא מאומץ).
אמא: אין לך משהו רע להגיד עליו?
דפנה: הוא מפטפט הרבה בשיעורים.
אמא: טוב, העיקר שהוא לא מדבר ומפריע.
דפנה: היה נעים מאוד להכיר.(לעצמה: פעם הבאה תביא את אבא).
(יוצאים מהכיתה)
אמא: תשעים ומעלה? למה לא מאה?
דורי: את אף פעם לא תהיי מרוצה?
אמא: אתה צריך להמשיך ולשמור על כבוד המשפחה.
דורי: איזה כבוד משפחה? אמא, אחד ועוד אחד זה שניים או שתיים?
אמא: לא תצליח לעבוד עליי בזה. זה אחד.
דורי: I rest my case.
אמא: אל תתנשא עליי בצרפתית.
דורי: די, נמאס לי לריב. אני במקומך הייתי לוקח אותי עכשיו
למסעדה לכבוד הציונים הטובים שלי.
אמא: לאן אתה רוצה שנלך?
דורי: כמו שפעם לקחת אותי, לראות איך אנשים אוכלים המבורגר.
ואחרי זה נראה אנשים אוכלים גלידה.
אמא: השתגעת? חלב אחרי בשר?
סצינה 6
אחר הצהריים.אמא וגדי בבית
אמא: מה?
גדי: מה מה?
אמא: אל תקרא לי מאמא. אני לא אמא שלך.
גדי: לצערי דווקא כן.
אמא: לצערך? לך חפש לך אמא אחרת בשוק.
גדי: יש לי כבר אמא אחת בשוק.
אמא: חוצפן. שכחת מי גידל אותך. מי לימד אותך איך עושה פרה?
גדי: לימדת אותי שפרה עושה מההההה.
אמא: בעירק היו לנו פרות שעושות מההההה.
גדי: היה להם הרבה צמר, לפרות האלה?
אמא: כן.
גדי: ידעתי.
אמא: אני שונאת את הויכוחים האלה איתך.
גדי: בגלל שאני תמיד מנצח?
אמא: כן...ז'תומרת לא. די, שיגעת אותי. אני הולכת לחברה.
גדי: לאן, ללימורה?
אמא: איך ידעת?
גדי: כי יש לך רק חברה אחת, לימורה.
אמא: אפשר לחשוב כמה חברים יש לך.
גדי: יותר ממך זה בטוח. ואל תשכחי לקחת את המשקפיים שלך כשאת
נוהגת.
אמא: אתה יודע שאני אף פעם לא לוקחת אותם, זה עושה לי בושות.
גדי: אפשר לחשוב מי רואה אותך כשאת נוהגת. חוץ מזה את יכולה
לקנות משקפיים יותר יפות, אחרי 30 שנה עם הבונגילות האלה. את
גם יכולה להחליף מספר באותה הזדמנות.
אמא: להחליף מספר? מה זה, טלפון? איזה טיפש אתה.
גדי: נכון, זה אני הטיפש פה. מה תעשי אם יעצור אותך שוטר וישאל
למה את בלי משקפיים?
אמא: אני אגיד שאני עם עדשות. הוא ממילא לא יבדוק. חוץ מזה,
אין סיכוי בחיים שיעצור אותי שוטר. טוב, אני נוסעת.
(אמא נוסעת בכביש המהיר במהירות 40 קמ"ש. היא שומעת מאחוריה
סירנה ורואה צ'קלקה כחולה.)
אמא: שלא נדע, אמבולנס.
שוטר: מיצובישי לבנה, עצור בצד.
(אמא לא עוצרת, השוטר מאגף אותה וגורם לה לעצור).
שוטר: למה לא עצרת?
אמא: א' כל, למה שאמבולנס יעצור אותי? ב' כל אמרת מיצובישי,
במקום מיציבושי, כמו שצריך להגיד.
שוטר: ומה זה ג'?
אמא: ג' זה גמל גדול. וחוץ מזה אמרת עצור במקום עצרי.
שוטר: תראי לי רשיונות.
אמא: איזה רשיונות?
שוטר: רשיונות לייבוא יהלומים, איזה רשיונות?
אמא: מצטערת, אני לא מייבאת יהלומים, יש לך טעות.
שוטר: רשיון נהיגה ורשיונות רכב, בבקשה.
אמא: הו, עכשיו אתה מדבר. הנה, קח.
שוטר: כתוב כאן שאת צריכה להרכיב משקפיים.
אמא: אני עם עדשות, רוצה לראות? (מקרבת את הפנים שלה לפנים של
השוטר)
שוטר: אני רואה שאין לך עדשות.
אמא: לא נכון, יש לי.
שוטר: אני נאלץ לעצור אותך על נסיעה איטית בכביש המהיר, אי
עצירה לבקשת שוטר, התחצפות ושקר לשוטר בעת מילוי תפקידו.
אמא: מתי הספקתי לעשות את כל זה?
שוטר: הספק יפה לכל הדיעות. בואי איתי לתחנה.
אמא: בשביל מה ללכת לתחנת אוטובוס אם יש לך ניידת?
שוטר: התכוונתי לתחנת המשטרה.
אמא: משטרה???!!! אני מצטערת, לא התכוונתי. אני לא יעשה את זה
שוב פעם. אני מטומטמת, מטומטמת, מטומטמת.
שוטר: לזה אני יכול להאמין. טוב, יצאת זכאית מחמת הטימטום. פעם
ראשונה שקורה לי דבר כזה.
אמא: תודה, אדון שוטר.
שוטר: רק תסעי יותר מהר, ותדברי עברית תקנית, למען השם.
אמא: אני לא ממהרת, העיקר להגיע בסופו של דבר. החילזון מהשטן.
עדיף לאבד חיים בדקה מדקה בחיים. בעניין העברית אין מה לעשות.
שוטר: בסדר, יום טוב.
(אמא מעדיפה לחזור מייד הביתה)
אמא: גדי, לא תאמין בחיים מה קרה לי עכשיו.
גדי: תני לי לנחש, עצר אותך שוטר על נסיעה איטית, לא עצרת,
אמרת כמה דברים מטומטמים, התחצפת אליו והראית לו שאת בלי
משקפיים ועדשות.
אמא: איך ידעת?
גדי: אני מכיר אותך יותר מדי טוב. הוא בטח שיחרר אותך מחמת
הטימטום. (צוחק)
אמא: לא, מה פתאום, אל תהיה מגוחך. איזה סרט אתה רואה
בטלוויזיה?
גדי: "הכי טוב שיש".
אמא: כן, אבל איזה סרט?
גדי: אמרתי לך, "הכי טוב שיש".
אמא: נגיד. איזה סרט יש אחרי זה?
גדי: "ענק"
אמא: כן, אבל...לא משנה.
אבא: אתה לא רואה אחרי זה שום סרט, יש כדורגל.
גדי: טוב שהזכרת לי. מכבי חיפה נגד בני סכנין. איך שכחתי את
המשחק של הקבוצה שלי.
אמא: אתה אוהד של סכנין?
גדי: לא, של מכבי חיפה, שכחת?
אמא: אני לא מבינה למה אתה אוהד שלהם, תאהב משהו יותר קרוב.
גדי: את לא מבינה? אי אפשר להחליף קבוצה. אפשר להחליף
בית,אוטו, אישה, אבל אי אפשר להחליף קבוצה.
אמא: גם אי אפשר להחליף אמא.
גדי: את צודקת, לדאבוני.
אמא: ארנון, אני רואה שאתה אוכל דג. אתה מדבר איתו?
אבא(בצעקות, כמובן): איך אני יכול לדבר עם הדג?
אמא: סתם צוחקת. אתה עוד לא מכיר את חוש ההומור שלי?
אבא: זה נשמע לי יותר כמו חוש החמור שלך.
גדי: אבא, בוא. מתחיל המשחק.
אבא: אם אני בא ועוד לא התחיל, אני קורע אותך!
גדי: התחיל, התחיל. אל תדאג.
אמא: אני לא מבינה למה כל הצופים באים למגרש אם יש שידור
בטלוויזיה.
גדי: אם כולם היו חושבים כמוך, לא היה כדורגל.
אמא: טוב מאוד. מי צריך את הכדורגל הזה בכלל? במקום להשקיע את
הכסף במקומות עבודה או לחלק אותו לעניים נותנים אותו לכדורגל.
גדי: את לא מבינה שהכדורגל הוא גם מקום עבודה להרבה אנשים?
אמא: זאת עבודה, זאת? נראה את הג'ובאני הזה עובד במשרד כל היום
כמוני.
כולה 90 דקות פעם בשבוע.
גדי: ומה עם אימונים ומשחקי נבחרות?
אמא: אפשר לחשוב. נראה אותו מתייק פוליסה.
סצינה 7
צהריים. גדי ואמא בבית.
אמא: מה?
גדי: אף אחד לא אמר כלום.
אמא: גדי, יש לך בגדים ורודים לכביסה?
גדי: ממתי אני לובש בגדים ורודים? חוץ מזה, מתי תביני שרק
בכביסה ראשונה צריך להפריד בין צבעים? אחרי זה הצבע כבר לא
יורד?
אמא: כמה פעמים בחיים שלך עשית כביסה?
גדי: אף פעם, ועדיין אני יודע יותר טוב ממך. בגלל ההפרדות שלך
אין לי גרביים כבר שבועיים.
אמא: אז תגרוב את הגרביים של הצבא.
גדי: איזה פתרונות מדהימים יש לך לכל דבר. זה כמו כשהייתי קטן
והייתי שואל אותך כל יום מה ללבוש והיית אומרת לי: "את מה
שלבשת אתמול". פלא שלא היו לי חיי חברה?
אמא: תפסיק לבכות ותשמע בדיחה: מה זה רומני על רומני על
רומני?
גדי: סולם גנבים?
אמא: סולם גנבים. איזה מצחיק?
גדי: כן, זה יותר מצחיק בפעם המאה שאת מספרת לי את זה.
אמא: שמע עוד בדיחה: צייד אחד...אה...לא צייד...איך קוראים לזה
שצד חיות?
גדי: צייד.
אמא: זהו, בדיוק. צייד אחד מתקשר למגן דוד אדום...אה, לא...
לפני זה החבר שלו מת, ז'תומרת לא מת...כמעט מת...ואז בסוף הוא
יורה בחבר שלו...או משהו כזה.
גדי: איזה תענוג לשמוע אותך מספרת בדיחה.
אמא: רצית בדיחה? מה זה גנב על גנב על גנב? סולם רומנים. או
להיפך.
גדי: עכשיו זה אפילו יותר מצחיק ממקודם.
אמא: נו, נראה אותך מספר בדיחה, חכם גדול.
גדי: מה זה רומני על רומני על רומני?
אמא: ערימה של רומנים?
גדי: סולם גנבים.
אמא: גדול! אני רואה שאתה באמת מכיר בדיחות טובות.
גדי: זה מה שטוב בלהיות סנילית: את מכירה כל הזמן בדיחות
חדשות, אנשים חדשים...
אמא: אל תדבר שטויות. תגיד, מי זה פה בתמונה הזאת?
גדי: זה אבא!
אמא: מי?
גדי: בעלך, יא סתומה!
אמא: איך הוא השתנה.
גדי: זאת תמונת ילדות שלו.
אמא: אה. שימצא כבר עבודה, הבטלן הזה.
גדי: הוא כבר חצי שנה עובד בתור נהג אוטובוס. תגידי, איפה את
חיה?
אמא: תבין, יש עליי הרבה לחצים. לפעמים אני שוכחת דברים. יש לי
סקלרוזה.
גדי: סקלרוזה זה בכלל ניוון שרירים. מתי תפסיקי להשתמש במילים
בלועזית כדי להראות שאת חכמה? את לא מבינה שזה לא עובד?
אמא: אמרתי לך שהוא לא עובד? הבטלן הזה...
גדי: אמא, אמא, מה הייתי עושה בלעדייך?
אמא: דורי!
גדי: דורי לא בבית בכלל. למה את קוראת לו?
אמא: אתה תשתוק אתה, דורי! למה הוא לא עונה לי?
(דורי נכנס הביתה)
אמא: הנה אתה, למה אתה לא עונה כשאני קוראת לך?
דורי: מה את רוצה? הרגע נכנסתי.
גדי: אמרתי לך שאת זקנה משוגעת, מטומטמת וסנילית?
אמא: זקנה? אתה לא מתבייש?
גדי: לא. ממש לא.
אמא: אתה כל הזמן צוחק על אמא שלך כי אין לך מה לעשות בחיים.
יא משועמם אחד!
גדי: אני לומד יומיים בשבוע ועובד ארבעה ימים בשבוע. מה את עוד
רוצה שאני אעשה כדי שלא תגידי שאני משועמם?
אמא: לך תנקה את החדר שלך!
גדי: אבל הרגע את ניקית אותו.
אמא: אל תתחכם!
גדי: תאמיני לי, אמא, אפשר לכתוב עליך אחלה תסריט....
אמא: עוד פעם אתה ומשפטי ה" תאמיני לי" שלך.
(בשמת נכנסת)
בשמת: אמא, אני לוקחת את האוטו!
אמא: שלום גם לך. תבקשי אותו מאבא...
בשמת: אם ככה, אז אני מוותרת.
אמא: למה? הוא לא נותן לך את האוטו כשאת רוצה?
בשמת: אם הוא כבר נותן, אז הוא מוציא לי את הנשמה לפני זה.
אמא: אז תקני בעצמך אוטו.
בשמת: גאוני! איך אני לא חשבתי על זה? מכוניות חדשות לכולם על
חשבוני!
אמא: באמת?
בשמת: תאמיני לי, את והעצות שלך...
דורי: אמא, היום קיבלתי 99 במבחן בתנ"ך.
אמא: זה הכל? איפה עוד 2 נקודות?
גדי: אמא, שכחתי שכל הציונים שלך היו 100.
אמא: תאמין לי, הציונים לא אומרים כלום. לי יש חכמת חיים.
גדי: כן, ואת לא מפסיקה להפגין אותה בכל הזדמנות.
אמא: שכחתי להגיד לכם, היום אבא חוזר יותר מוקדם.
גדי: רק זה מה שחסר לי. עוד מעט תגידי לי שאוכלים לצהריים
עוף.
אמא: עוף שימחעס.
גדי: את רוצה להגיד לי שבאמת יש עוף?
אמא: אז תחיה מהצ'יפס.
גדי: מתי תלמדי להכין משהו אחר חוץ מעוף?
אמא: זה מה שאמא שלי לימדה אותי להכין.
גדי: מרוב העוף שהאכלת אותי כל החיים, כבר צמחו לי כנפיים.
אמא: טוב מאוד, אז תעוף מפה!
גדי: השנינות שלך שוברת שיאים חדשים. את יודעת שקראתי בעיתון
שבעל רצח את אשתו כי היא הכינה לו כל יום את אותו אוכל?
אמא: מה אתה מדבר שטויות? אבא שלך מת על העוף שלי.
(אבא חוזר הביתה)
אבא: איזה יום היה לי היום בעבודה. אם קורה לי עוד משהו רע
היום, אני רוצח את כולכם.
אמא: ארנון, מתי אתה רוצה לאכול את העוף שלך?
אבא: עווווווףףףףףף?????!?????!!?!!!!!