ליסה רז / שתיקה |
נועצת סיכות של חול בגופי,
חול הנערם בהתחפרותך.
ובחלל שנוצר ביננו
עולה לו אובך אדמדם,
אבק הנמלט מרקיעות רגלי,
על אדמת לבבך.
מה לי החזאים יגידו?
מחר יהיה בהיר,
ובליבי שרב,
יתכנו סופות בודדות,
ובתוכי נושבת שתיקתך
ובתוכי שוכנת אינותך
חרישית ורועמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|