הנה לך חופש, זכית. (הצלחתי)
עופי לך, יפה, תני לכל הכאב להשטף
יבשו עינייך ועכשיו את טיפשה
שכחת את הכל במקום לזכור חלק

כולך מלאה ים שהפך לכעס
מלח שהתקשה ועכשיו קור
וכל מה שביקשתי נתת לי
ועכשיו עומדת על שלך
העיקר ששלך.

אהבה שלמה לא כתבתי לך
וכאב של אובדן פורץ במילים
הסתובבת, סגרת עיניים והלכת
והנה מתמלאים להם דפים

הטיפות נשפכות בגלל ששמש אדירה שקעה סוף סוף
השמש לא מבינה שהיא הזניחה יבשה
היא חמה, קרה, רותחת וטיפשה
מנסה להתחמם וחושבת על הזריחה הבאה

משחק ההבנה, מי מאיתנו לא יטעה בצעד הבא?
הנה משפט שלי, באיזה כשרון לא תביני מילה
ואני? בתורי, חושב שמבין יותר ממך

שתדעי, שבאמת טהור מה שאני מרגיש כאן ועכשיו
כשאני כותב כאן אני לא חושב על תאווה או בשר
זה כואב כמו מתוק, כי זה כאב של עבר

לבי עכשיו פתוח בחוצפה
ושלך בדלתות מתעטף
אז מטפחת מכיסי שולף, מסתכל לך לתוך העיניים, מושיט יד קדימה
וסוחט מליבי את כל דמך אל הרצפה


את שומעת אותן פוגעות? את יכולה להרגיש אותן, עדיין חמות.
דביק פה.
כן, זהו שדה קטל אהבתנו. אהבות שהיו ואינן.