כשהגעתי מוקדם בבוקר מקסין עוד ישנה. זאת הייתה הזדמנות טובה
בשבילי לתת בה מבט טוב יותר. השפה התחתונה שלה הייתה נשוכה
ומלאה דם קרוש. כל הציפורניים שלה היו כסוסות עד לבסיס חוץ
מהציפורן של בוהן ימין. מעניין. מוטות העץ האלון הכבד שהחזיקו
את מיטת הקומותיים שלנו היו שרוטים מסיבה כלשהיא ושרר ריח
מחשיד בסביבה שלה. צעדים נשמעו במסדרון. אני נכנסתי במהירות
למיטה שלי והתכסיתי עד העיניים. קיוויתי שאף אחד לא ישים לב
שהידיים שלי יותר פצועות מהרגיל. העלמה ליאוניד הייתה אישה
צעירה וחסונה, בערך בת 25. בלונדינית חביבה עם המון סבלנות.
מורגן אומרת שיותר מדי.אני שכבתי במיטה והעמדתי פני ישנה. היא
נכנסה והעירה בעדינות את מקסין. היא פלטה נהימה נמוכה וחזרה
לישון. היא פנתה אלי וכביכול העירה אותי ואמרה לי להתלבש ולצאת
מהחדר. שמתי עלי במהירות ג'ינס ישנים וטי שירט אדומה. יצאתי
מהחדר המחניק אל המסדרון החשוך. נשמתי לקירבי את האוויר הקר
והלכתי לחדר הישן שלי באגף המערבי. דפקתי על הדלת בעדינות. קול
מנומנם ענה לי-" מי זה? מה אתה רוצה?" -מורגן. לכו תבינו מה
היא עושה כל לילה שהיא נרדמת בארבע כל יום. "זאת ג'ני"- אמרתי
לה. נשמע קול של קפיצים חורקים ורעש גרירה. מורגן פתחה לי את
הדלת ואת עיניה מעטרים זטג עיגולים שחורים למופת. היא פיהקה
ומתחה את הזרועות שלה."מה את רוצה?"-היא שאלה בעייפות עצבנית
שכזאת. למרות שאני לא ממש בטוה שמישהו יכול לישון אותו מספר
שעות כמו מורגן ולהצליח להתרגז. אין אנרגיות אתם יודעים. בכל
מקרה, היא זרקה אותי מהחדר ואמרה לי למצוא חיים. בסדר. הסתכלתי
על החלון. השמיים היו אפורים מטאלים והים נראה כמו חתיכת בד
כסוף. החלטתי לרדת לגן. ירדתי במדרגות למטה ונשמתי את אוויר
הבוקר הרענן והמתוק. שורת עצי אלון ישנים  עמדו בקו ישר עם
שביל העפר.התיישבתי על אחד מהם והסתכלתי על הים. היה נורא שלו.
לפתע דמות עלתה מהמים.היא הצטירה על קו הרקיע והתקרבה אלי. תוך
מספר דקות היבחנתי בתווי הפנים של הבחורץ. עיניים אפורות
מדהימות, פנים חיוורות ומסגרת של שער שחור ארוך.
"אממ...היי"-הוא אמר במבטא בריטי מושלם." את יושבת על העץ
שלי". זה נורא הצחיק אותי. הוצאתי את זה בגיחוך קצרצר
ושתקתי."אואזיס?"- הוא שאל והחווה בידו על החולצה שלי." אהה"..
אמרתי וניסיתי לא להראות מפגרת. מעניין, זה נורא עינן
אותו.שיהיה.לאחר שעה של שחיה קולחת הוא הושיט לי את ידו ואמר-"
אנדרו". "ג'ני".לחצתי את ידו ורגשות שמעולם לא הרגשתי עלו בי.
בדיוק באותו רגע פרצה זעקה מקפיאת דם מהמבנה.

המשך יבוא..