ניקול דהן / הדממה הזו שלך... |
בצלצול, בצחוקו, מתעוררת.
בעפעוף חלונינו ניצבת העיר,
בראות פניו נשימה נעתקת.
ללא מראות וצל שעה עוברת,
הערב נרחב ושלו.
אויר שיאים אובד, בלבי מערבולת
מרוץ ורידים ודופק
ישמחו לקראתך בלב.
מחכה בחלון, רואה בואך מאופק.
"זהו יום הולדתך היום",
אומר, זר פרחים בידיו ונושק,
בין זרועותיו מחזיק וחובק.
דממה שבלב בין פעימה לפעימה,
גילי, הדממה הזו שלך...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|