להגיד שזה היה סתם עוד יום קיץ חם אצלי בחדר יהיה עוול נוראי.
זה אמנם היה יום קיץ חם, מאוד, וגם לח ומגעיל אם אני זוכר
נכון, אבל זה בהחלט לא היה סתם עוד יום.
ישבנו, אני, ברק (הידוע גם בכינוי "נמר ציפורנים", אבל אף אחד
בעצם לא יודע למה, אולי חוץ ממנו), ומוריס העצוב (מוריס, דרך
אגב, היה צרפתי, ועל כן היגוי נכון של שמו יהיה במלעיל, כלומר
מוריס, אבל פה בארץ כולם קראו לו מוריס, במלרע). ישבנו
וחיכינו. הסתכלתי על שניהם, וראיתי שמוריס היה שקוע לו בהגיגים
עריריים, ומדי פעם השמיע איזה "קאבום" כזה שקט וארוך. הוא בטח
מפנטז על איזו אפוקליפסה שתבוא ביום מן הימים כדי להשמיד את כל
החיים מעל פני כדור הארץ, הרהרתי לעצמי. ברק שייף ציפורניים
(כאן אולי נדלקת לכם נורה אדומה, אבל אין לכינוי של ברק שום
קשר לציפורניים שלו, שהרי אלו הן ציפורניים, ואילו ברק הוא
"נמר ציפורנים"). מוזר, חשבתי, אבל אין דבר שמלמד יותר על
שפיותו של אדם מהאופן שבו הוא משתמש בפצירה שלו. ברק השתמש
בפצירה שלו באופן די אגרסיבי, מה שלימד אותי לגבי שפיותו שהיא
אולי קצת מעורערת, גם אם הוא סה"כ בחור נחמד כשמכירים אותו
מקרוב. החלטתי לעזוב אותם בינתיים, והתחלתי לעיין בלוח המודעות
של אחד מהעיתונים המקומיים, פשוט כי תמיד יש שם מציאות. אף פעם
לא ידעתי מה אני מחפש אמנם, אבל תמיד מצאתי משהו לסמן. אף פעם
לא התקשרתי אמנם, אבל תמיד סימנתי. פתאום משהו תפס לי את
העיניים, רק שלא היה לי עם מה לסמן אותו. "תגידו, למישהו כאן
יש סטיקמארקינג?". כשהסתכלתי קדימה קלטתי שמשום מה הפרתי את
שלוותו הלא כל כך מאוזנת גם ככה של ברק. הוא הרים את ראשו
מהפצירה באיטיות והסתכל לכיווני, "מה זה?". לפי טון דיבורו,
שמתי לב, היה אפשר להבחין באופן די ברור שהוא לא מרוצה,
ומניסיוני עם ברק אני יכול לספר שזה בד"כ לא דבר טוב, גם אם
הוא סה"כ בחור נחמד כשמכירים אותו מקרוב. "אתה יודע נו, כזה
לסמן איתו". זה היה ניסיון להישמע רגוע. די כושל למען האמת, כי
ברק, למרבה שמחתו, כבר קלט את הפחד בעיניים שלי. "אין דבר כזה
סטיקמארקינג!"  הוא התחיל להאדים "קוראים לזה מארקר!". "טוב,
בסדר, תירגע, מארקר, יש?", איפושהו במשפט האחרון חציתי כנראה
את הקו האדום של ברק, שהוריד לי ישר נוגרה חזקה בין העיניים.
"אה!!" נאנחתי ונהדפתי אחורה. "עכשיו אתה יודע למה קוראים לי
נמר ציפורנים!" הוא אמר, הפעם בטון טיפה רגוע יותר (אך החלטי
באותה מידה) מבמשפט הקודם, והמשיך במלאכת השיוף. לא התווכחתי,
למרות שעדיין לא היה לי שום מושג למה קוראים לבן אדם "נמר
ציפורנים".
כל הזמן הזה מוריס לא הניד עפעף, רק ישב עם פרצוף של איש חצי
מת והרהר, ומדי פעם השמיע איזה "קאבום" כזה שקט וארוך. "מה
העניינים מוריס?" התעניינתי בנימוס "לא דיברת כבר איזה רבע
שעה". מוריס הרים את עיניו והסתכל עלי במבט נוגה. לרגע עברה בי
צמרמורת. כנראה שהמבט של מוריס נגע בי איפושהו עמוק בפנים, כי
פתאום ראיתי כמה כאב אמיתי יש לבן אדם הזה בעיניים, כמה אסונות
וטרגדיות הוא בטח כבר עבר בחיים העלובים והאכזריים שלו. "עזוב
מוריס" החלטתי שעדיף לי כנראה לא לדעת "לא משנה". מוריס  דפק
את הראש בקיר פעם אחת ואז הרכין אותו ושקע שוב במחשבותיו
העגמומיות, אני וויתרתי על הדפיקה בקיר והרכנתי את שלי חזרה
לעיתון המקומי, אני חושב שאם לוקחים בחשבון את הנוגרה של ברק
אז שנינו יצאנו בערך אותו דבר.
ככה המשכנו לחכות, ברק משייף ציפורניים, מוריס בוהה בנקודה
בלתי מוגדרת על הרצפה, ואני עושה כאילו אני מעיין בעיתון ומחפש
מציאות. לא הייתה לי אף כוונה לבקש עוד פעם מארקר או
סטיקמארקינג מאף אחד, או לסירוגין להתעניין שוב בשלומו הרעוע
של מוריס.

אולי כדאי שתדעו, דרך אגב, שלא סתם חיכינו, אני, ברק, ומוריס,
הייתה מטרה להמתנה, מטרה נעלה בחשיבותה באופן מיוחד, השתלטות
על העולם, לא פחות ולא יותר.
אני יודע שזה נשמע קצת נדוש וקצת יומרני, ואתם בטח לא מאמינים
לי, אבל הכוונה הייתה להפוך את העולם למקום טוב יותר. אחרי
שנשתלט עליו כמובן. בכל מיקרה, אם נעזוב את פרטי האידיאולוגיה
היבשים, מטרת הפגישה הנוכחית הייתה ארגון שוד הבנק הראשון
שלנו. צעד קטן, זה נכון, אבל כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן.
אחרי איזה חמש שש דקות שחיכינו בא הסימן. מאחורי הדלת הסגורה
שמענו, לסירוגין ובתדירות קבועה, שש מיאוים קצרים של חתול,
ואחריהם אחד ארוך ומסולסל. ברק קם ופתח את הדלת, בדרך הוא גם
הוריד לי בעיטה לכיוון הכללי של הבטן, כי הייתי יותר קרוב לדלת
ממנו ולא קמתי. למרות ששמעתי קול נפץ ברור שהגיע כנראה מאחת
הצלעות שלי, וגם הרגשתי משהו חד מטייל לי בבפנוכו (זה, כמובן,
מעבר לכאב הרגיל שאתה מרגיש כששוברים לך עצם בבעיטה, ולאו
דווקא צלע) לא הוצאתי פיפס, בקושי עיוות קטן של כאב הייתם
יכולים לראות על הפנים שלי, וכל זה לכבוד מושא הערצתי שעמד
מצידה השני של הדלת, חתול פרסי לבן לגמרי בגיל העמידה, הידוע
בכינויו- מוח.

מוח, כפי שאולי כבר הבנתם, לא היה חתול רגיל. מלבד זה שהוא היה
חתול פרסי יפיפה, מוח היה גם חתול גאון. ואני לא מדבר על גאון
בקנה מידה של חתולים, לא, אני מדבר על גאון בכל קנה מידה, כמו
איינשטיין. אל תשאלו אותי איך זה קרה, אני רק יודע שהוא היה
מעורב באיזו תאונת מעבדה, משהו עם כבשה ומחולל תנודות, אני לא
בטוח, אבל מאז חייו השתנו ללא היכר. הוא הפך בין לילה מחתול
רחוב מגעיל ומסריח שאף אחד לא רצה לגעת בו, לגאון על, שעתיד,
לפי תוכניתו, להשתלט על העולם. מוח גם היה המוח מאחורי כל
הארגון הקטן והסודי שלנו, הוא היה אחראי לתכנון הפעולות,
לאידיאולוגיה באופן כללי, וגם ליחסים הדיפלומטיים, אם וכאשר
יהיו.

כשראיתי את מוח נכנס לחדר משהו פתאום נראה לי מוזר, "תגיד
מוח", שאלתי, "זה לא אירוני שאתה רוצה להשתלט על העולם וקוראים
לך מוח, אבל אתה חתול?". אבל אז הרגשתי אידיוט, כי נזכרתי
שלמוח, בתור חתול גאון שרוצה להשתלט על העולם, אין זמן לבזבז
על שטויות כמו סרטים מצוירים. חיפשתי תמיכה מבחוץ וחייכתי אל
ברק, בתקווה שהאחרון יבין את הבדיחה, אבל הוא רק הוריד לי
נוגרה חזקה בין העיניים ואמר "עכשיו אתה יודע למה קוראים לי
נמר ציפורנים!". לא התווכחתי, והישיבה נמשכה.
"טוב אנשים", חתך מוח ישר לעניין, "יש לנו בנק לשדוד. מוריס,
תוריד לי מהמדף נייר ועפרונות". מוריס חייך, אולי בגלל שמוח
היה היחיד בארץ שקרא לו מוריס במלעיל, כמו בצרפת. הוא הוריד
מהמדף את הנייר והעפרונות, והגיש אותם למוח. מוח לקח עיפרון עם
הפה והתחיל לצייר מפה של הבנק (דבר מדהים, דרך אגב, לראות חתול
מצייר עם הפה מפה של בנק), ואחרי שהוא סיים הוא התחיל להסביר
לנו את התכנית.
התכנית הייתה די פשוטה. בשלב הראשון אנחנו צריכים לחטוף את
השומר של הבנק, עוד לפני שהוא מגיע לשם, כמובן. ברק לוקח את
הבגדים שלו וכמה תעודות מזויפות שמוח הכין מראש (אחד היתרונות
הגדולים שלנו היה שלמוח היה עבר עשיר במשטרה ובחברות שמירה
לפני שעבר לעולם הפשע, ועל כן זיוף מסמכים והתמצאות בנהלי
ביטחון היו בשבילו כסף קטן, מה גם שבתור חתול הייתה לו גישה
נוחה להרבה מקומות), ברק מגיע לבנק במקום השומר ונשאר שם עד
הצהריים. בצהריים מוריס מגיע בתור לקוח ומחכה בתור עד שהוא
עומד מול הפקידה. אז הוא נכנס מאחורי הדלפק, כדי להרחיק את
הפקידה מזמזם הביטחון, היא תקרא לשומר לעזרה, שניהם ישלפו
אקדחים, ולפני שמישהו יבין מה קורה השוד יתחיל. אני בינתיים
יהיה עם מוח במכונית המילוט. מוח סידר את זה ככה שמצלמות
הביטחון של הבנק ישדרו למקלט קטן שנמצא אצלנו במכונית (שוב,
תזכרו שהוא גם חתול וגם גאון. כסף קטן), ואז ברגע המתאים נבוא
לאסוף אותם ונברח.

מוח, כרגיל, כבר דאג לכל הסידורים, ככה  שלא היה לנו הרבה מה
להתכונן, השוד יתבצע מחר וכולם יישארו לישון אצלי. מוח גם
החליט שכדאי לשים ארבעה שעונים מעוררים, רק ליתר ביטחון, הבעיה
הייתה שכולם באמת פעלו, מה שמאוד עצבן את ברק בבוקר והוא היה
חייב לשבור אותם, ביחד עם עוד כמה רהיטים ואגרטלים יקרים שהיו
במקום הלא נכון בזמן הלא נכון . טוב נו, ניחמתי את עצמי, אחרי
שנשלוט בעולם זאת בטח לא תהיה בעיה.
אחרי ארוחת בוקר קלה וקריאת עיתוני הבוקר, מוח אמר שהגיע הזמן
להתחיל בביצוע התכנית, אז התחלנו.

השלב הראשון התבצע באופן חלק לגמרי. ארגנו לשומר מערב ליד
הבית, והתנפלנו עליו כשיצא, השעה הייתה מוקדמת והרחוב היה ריק.
ברק לקח לו את המדים, הגיע לבנק, וביצע את נוהלי הביטחון
הרגילים, בדיוק כמו שמוח הדריך אותו.
בהתחלה היה נראה לי שברק לא אהב במיוחד את המשימה, אבל אחרי
שאנשים התחילו להגיע לבנק הוא פתאום ראה כמה זה נחמד שיש לו
לגיטימציה להשתמש בכוח שלו וממש נכנס לתפקיד, הוא אפילו העיף
מהבנק איזה זקן אחד שלדעתו ניסה להידחף בתור, וזה בכלל לא משנה
שהוא רק רצה לשאול שאלה.
אחרי כמה שעות שהסתכלנו דרך המוניטור על ברק צורח על כל מי
שעשה תנועה שלא נראתה לו במקום, הגיע תורו של מוריס.
מוריס הלך עד לבנק, נכנס, ועמד בתור, שבזכות מסירותו הרבה של
ברק לתפקיד התנהל באופן מופתי, ואחרי איזה רבע שעה מוריס כבר
הגיע לראשו. "שלום!" אמרה הפקידה בחיוך, מוריס הנהן. ראשו
כרגיל היה מורכן, הפעם לכיוון הדלפק, שעליו היו מונחים כמה
קטלוגים. מוריס הלך עם הדבר הראשון שתפס את עינו. "אהה..."
,מלמל ,"אני רוצה לפתוח חשבון צעיר ולקבל קולב". למרות שמוריס
לא היה צעיר, ובטח שלא נראה צעיר, הפקידה לא התווכחה ופנתה
אחורה כדי להוציא קולב בשביל מוריס. מוריס נכנס לצדו השני של
הדלפק ושלף אקדח. ברק, שחיכה לרגע הזה כבר חצי יום, נכנס מיד
לאקסטזה והתחיל לצרוח בטירוף "זה שוד! תשכבו כולכם על הרצפה
ואני אחשוב על לא להרוג אתכם, כלבים!". כולם הסתכלו עליו
בתמיהה, כנראה בגלל שכל העניין נראה להם קצת מוזר, בכל זאת הוא
עדיין היה לבוש במדים של השומר. זה כבר בכלל הכניס אותו
לג'ננה, והוא שלף את האקדח וירה שלוש יריות באוויר "עכשיו!
ואת, שרמוטה (הכינוי היה מופנה לפקידה), תתחילי למלא את
השקים!". כולם נשכבו על הרצפה, חוץ מהפקידה ומוריס. הפקידה
הסתכלה על מוריס, ורק אז שמה לב שגם הוא מכוון אליה אקדח, היא
קפצה אחורה בבהלה, והסתכלה לו בעיניים. מוריס הסתכל עליה
בחזרה. או או, אמרתי לעצמי, הנה משהו שמוח לא חשב עליו.

בין רגע אפקט העיניים של מוריס התחיל לעבוד, והיא התאהבה בו
בשנייה, וזה כנראה לא היה חד צדדי. שניהם פשוט עמדו, אחד ממול
השני, וחייכו. נראה היה שמוריס בפסגת העולם, אף פעם לא ראיתי
אותו כל כך מאושר. "כמה מרגש!" אמרתי למוח "הוא סוף סוף מצא
אהבה!". ברק, ששם לב בינתיים שהעניינים לא מתקדמים כמו שהם
אמורים, החליט כרגיל שהפתרון הטוב ביותר הוא להכאיב למישהו,
ובלי לחשוב הרבה ירה בפקידה. הפקידה נהדפה אל הקיר והתרסקה על
הרצפה, בדיוק כמו כל תקוות האושר החדשות של מוריס, שבשלב זה
מאס בחיים ותלה את עצמו על הקולב, מה שלא ממש הרג אותו. מתוך
כל הבלגאן ברק הגיע איכשהו למסקנה שעכשיו יהיה זמן מתאים לזרוק
כיסא דרך החלון. ברק לקח כיסא וזרק אותו דרך החלון. האזעקה
התחילה לפעול.

אני חושב שזה היה הרגע שבו הבנתי שכנראה לא נצליח לשדוד את
הבנק היום, התנעתי והתחלתי לנסוע לכיוונו. "אני נוסע להציל
אותם", אמרתי למוח, "למען שלמות הארגון!". מוח לא אמר כלום,
הוא רק בהה במוניטור, לא ממש מבין מה השתבש. אני עדיין הייתי
אופטימי, כבר היינו ליד הבנק וחשבתי שנצליח לברוח לפני שהמשטרה
תגיע, רק שאז הרגשתי שוב את הצלע השבורה שלי דוקרת לי מבפנים,
ובתזזית של כאב דפקתי את האוטו בעמוד תאורה שעמד ליד הבנק, מה
שדפק את מוח על השמשה הקדמית. הוא לא נהג לחגור חגורה. למרות
שראיתי שמוח לא זז, עוד לא איבדתי עשתונות ותיקווה, לחתולים
הרי יש תשע נשמות. יצאתי מהאוטו ורצתי לכיוון הבנק, תוך כדי
התחמקות מהחפצים שברק עוד המשיך לזרוק דרך החלון השבור.
"תפסיק!", צעקתי לכיוונו כשכבר הייתי בתוך הבנק, "הרסתם את כל
התוכנית! אנחנו חייבים לברוח מכאן! עכשיו!". ברק עוד היה שקוע
עמוק בשיכרון הכוח שבא יחד עם המדים ולא היה מוכן לקבל פקודות
מאף אחד, הוא הסתכל עלי ואמר "עכשיו אתה יודע למה קוראים לי
נמר ציפורנים!". "מה?" שאלתי אותו, המשפט הזה ממש לא נראה לי
במקום. גם ברק עמד לרגע מבולבל, אבל אז התעשת והוריד לי ישר
נוגרה חזקה בין העיניים.
זהו, נשברתי. "די!! למה לעזזל אתה חושב שזה שאתה מוריד לאנשים
נוגרות כל הזמן הופך אותך לנמר ציפורנים? ומה זה בכלל נמר
ציפורנים?? אולי תפסיק כבר עם כל האלימות הזאת? יש גם פתרונות
אחרים אתה יודע! ניסית פעם לאהוב? כן, לאהוב! כמו שמוריס אהב
את הפקידה הזאת לפני שצבעת איתה את הקיר!". ברק הסתכל עלי ואני
הסתכלתי עליו בחזרה, הוא לא הביא לי נוגרה הפעם. הוא השתמש
באהיל שהיה לו בדיוק באותו זמן ביד כדי לעלף אותי. שקט ואפלה
ברוכים נפלו עלי.


ישבנו, אני, ברק, ומוריס העצוב. ישבנו וחיכינו. חיכינו שהסוהר
יבוא לקרוא לנו לארוחת צוהריים. היינו רעבים. מוריס היה שקוע
לו בהגיגים עריריים, ומדי פעם השמיע איזה "קאבום" כזה שקט
וארוך. לברק לא נתנו פצירה, אז הוא שייף את הציפורניים על
קירות הבטון של התא. אני הסתכלתי על שניהם. "אם ברק ימשיך בקצב
הזה, אולי הוא יצליח לחפור חור לתא של מוח", לחשתי למוריס.
"קאבום" ענה לי מוריס, ודפק את ראשו בקיר.