נו, מה, הרבה זמן כבר לא דברנו, אני... אתה יודע, לימודים,
עניינים, אני די קבור שם רוב היום, לא... ספרתי לך בכלל
שהתחלתי כבר ללמוד? בטכניון, ארכיטקטורה. טוב, אתה יודע, תמיד
רציתי ללמוד שם, למרות שפזלתי קצת לבצלאל, שזה נראה לי קצת
יותר מופשט שם, וגם מעין לומדת שם, אבל אה... טוב אין כמו
הטכניון, תמיד אמרת (נשימה עמוקה)...
בכל מקרה אז זהו, אני כבר שם, אין יום ולילה, (מחייך) כמו אצלך
בערך. ואני חשבתי שאם עברתי את הסיירת אז הכול יבוא בקלות...
אבל כייף, אין מה להגיד, אחלה חבר'ה, אחד אחד, למרות שהמרצים
לא משהו. דווקא היית מסתדר שם לא רע.
טוב סטינו קצת, מה קורה איתך, מה חדש? אתה כבר לא קופץ לבקר,
לא מתקשר, אני מבין שזה גומר לך את הזמן לא לעשות כלום כל
היום, אבל בחייאת, גם עברתי לסלקום ככה שאין לך תירוץ שזה
יקר... מסרת ד"ש ליוסי ושירה, אגב? הם כבר סיימו לבנות שם את
הבית שלהם? מעניין איך יצא (מסתכל סביב)... אתה צריך להשקיע פה
קצת יותר, אתה יודע, מתחיל להיראות פה ממש מוזנח, תראה מה קרה
לעציץ שקנינו לך, מת לגמרי, ומה זה כל האבק הזה, תגיד, ככה
חינכתי אותך (מחייך)?

אתה זוכר שיש לך יומולדת עוד מעט, כן? רוצה איזה משהו מיוחד
השנה? אני אישית יודע שאתה לא אוהב את זה אבל אתה מכיר את
החבר'ה, יעשו הכול בשביל לראות את החיוך המפורסם הזה שלך...
בכל מיקרה לא משהו (צלצול פלאפון)... חכה שנייה... "הלו? מה
העניינים? לא לא, אני... עד מתי אתה שם? אני? לא, אצל בן
כרגע... כן, מוסר לך ד"ש. אני אמסור לו. כן... אוקצור אני...
אני אתקשר כשאני אגיע, אני נשאר עד מאוחר היום. נלך נרד על
איזה בורקס. סבבה. טוב. טוב, יאללה, ביי".
אהרון. מוסר לך ד"ש, אמר שהוא יקפוץ שבוע הבא, כשתהיה בבית...
הוא קורע עכשיו את התחת במכינה. זה גם בגללך, אתה יודע, זה
שהוא לא השקיע בתיכון, למד ממך איך לקרוא שיעורים ממחברת ריקה
(מגחך)...
טוב ילד, אני זז, יש לי הגשת ביניים השבוע, אבל... תקפוץ לבקר,
טוב, זאת... זאת לא תקופה קלה, אתה יודע, חסרות לי השיחות האלה
(בשקט) אני מניח שגם לך... אני... (מתמהמה, בוהה בקבר, מסתכל
סביב)... טוב אח שלי, אוהב אותך. ביי.