"מאמי תדליק את הקומקום,
עוד שניה אני אקום,
אני אעשה לשנינו קפה,
אח, איזה בוקר יפה!"
את השמיכה באיטיות דוחפת
אל מי בדיוק היא מדברת?
קמה בנחת
נאנחת, נמתחת
כאילו אין מחר
ונכנסת למקלחת
משילה את החלוק,
מי יסבן לה את הגב?
פתאום היא מבינה
שהיא לבד עכשיו...
כמה זמן לוקח להפנים
שאין מי שישטוף כלים
ואין מי שיאסוף את שיערך
אחרי ליל שיכרות מפרך
פתאום הבוקר
לא נראה כה מקסים
הולכת לעבוד
חוזרת לכבסים
ושוב מתקלחת בפרצוף נעצב:
"מי יסבן לי את הגב?"
לובשת פיג'מה
נכנסת לישון
ואם כבר אפשר
שיהיה באלכסון
דמעה אחת בורחת
אחריה עוד כמה
את לא יודעת למה
ולפתע הדממה
ואז כשאין מי שיחזיק לך את היד
את יודעת באמת - שאת עכשיו לבד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.