צחוק בזוי ושפוך
כך צוחק על במה
וכל-כך מזויף ונבער
רק בגלל שחשוך
לא רואים עד כמה
שאתה, יקירי, מכוער.
ומהערצת פרוותך הדלילה
לעולם לא תוכל לשבוע
נסיכם של טורפים ושל בני-עוולה -
אתה באמת סתם צבוע.

מקרקרת נקם
קנאית ושפלה
כל-כך שכבר אין מתחרים
מזונך - שתיקתם
של עופות נבלה
שאיתך עוד עטים על פגרים.
ואף אחד לך לא רוצה להקשיב
אף בטחך בקולך הערב
חברתי שסרחה, לא צלחה להשיב -
את לא בחורה, את עורב.

ואתה בשלך
רק צועק על כולם
ואור יום אתה כלל לא מכיר
מערה חשוכה
היא לך העולם
וראשך דרך קבע בקיר
וה"דווקא" שלך בעוכריך, חבר
לא יצליחו אותך לאלף
אך לעד תישאר לבדך שם עיוור
אתה ידידי, עטלף.

את גופך, גוף פרימאט,
כה מיטיב לתמרן
באינסטינקט הבסיסי, בשתיקה
אף הצלחת כמעט
את לבי הקורן
למעוך כבננה רכה.
ואת כל פירותי שהסכמתי לתת
קטפת בלי אצבע לנקוף
אך ברחתי ממך עת גיליתי אמת -
שאתה בלי ספק פשוט קוף.

ואותה מגדירים -
ערמומית כנחש
היא ארסית, מפתה, קטלנית
תנינה - הם אומרים
יש לה עצב נרכש
או שסתם חתולה עצלנית.
אך חייבת אני הגדרה נכונה
לא זוחלת, טורפת פראית
כי אם שוכנת ביצה עלובה, מסכנה-
אני סתם יצור חד-תאי.