חלמתי אתמול שאני ציור בעפרון ושאדם בא ומוחק אותי. המחק היה
בצבע אדום ולאט לאט מחק עוד חלק ועוד חלק, הוא התחיל ברגליים,
גבר לבטן ומשם הלאה. המחשבה הזו העירה אותי מהר מאוד וגילתי,
שבמציאות אני פסל, שעשוי מנימים, ועורקים ושרירים, גיליתי
שמנסים למחוק אותי, רק שהמחק הפך מאדמומי, קטן ומאיים למחק
גדול ולוהט מלא בפלדה ובחומר נפץ. אני לא בטוחה שלמישהו יש
זכות למחוק אותי, במיוחד לא בצורה שבה קודם, אם יש לי מזל,
ימחק לי את הרגליים ואם לא, ידלג על האיטיות ויבטל את קיומי
בשניות.

חלמתי אתמול שמישהו ניסה למחוק אותי, הוא לבש מעיל ארוך והוא
נראה עצוב. אני זוכרת שביקשתי, התחננתי שלא יבטל אותי בזמן,
שהדמעות שלי הרטיבו את הנייר עליו הייתי מצוירת. הוא גיחך,
הרים את המחק האדום ומחק אותי עד שלא נשאר ממני דבר.
כשהתעוררתי גיליתי שמישהו נמחק במקומי, שבזמן שחלמתי אנשים
נמחקו ונעלמו ואני...חלמתי. הדמעות שלי הרטיבו לחיים שכבר לא
היו מצוירות על נייר, אני זוכרת כשהתחננתי, אני זוכרת מה הוא
אמר,'תישני, תישני ילדה, אמחוק אותך ואז נראה את מי אמחוק
מחר...'