אני לירן. נערה מתבגרת בת 16 וחצי טיפוסית לגמרי.
כן?? ממש לא...
אני בת 30 מגיל 4.
היום שבו ההורים שלי התגרשו.
החיים גרמו לי לדלג על כמה שלבים. לחשוב כמו מבוגרת.
לראות דברים שיש אנשים שלא רואים גם בגילגול השני.
לחשוב מחשבות שגם זקנים לא חושבים.
לבצע מעשים שעבורם אומרים "סלח לי אבי, כי חטאתי".
עברתי בתים, עברתי ערים, עברתי בתי ספר, עברתי משפחות, עברתי
חיים, עברתי אהבות, עברתי אכזבות, עברתי מפלות, עברתי המון.
אף אחד, לא ממש מצליח לאכול את זה. אני מנסה לרצות את כולם חוץ
מעצמי. מנסה שכולם יהיו מאושרים אבל לא אני. זה קשה, זה כואב,
אבל אני לא יכולה לעשות שום דבר אחר.
החיים הכריחו אותי.
ולמה שזה יעניין אותכם?
וואלה לא יודעת.
זה לא מעניין את ההורים שלי אז למה שזה יעניין אתכם?
כי אולי יש שם עוד מישהו. מישהו שמרגיש כמוני, שעבר את זה.
אם אתה שם - תעזור לי.
הגעתי לשלב שאני כבר לא יכולה לעבור את זה לבד.