"חומר טוב הא?" "כן, משהו best"- לא ממש הבנתי על מה הם מדברים
אבל העמדתי פנים שכן. "תריחי רוני - נכון שאין על הריח הזה?"
שי חפן בידו כ- 50 גרם וקירב אותם לאפי "נו בטח". ריח חזק נכנס
לאפי, כמו ריח של כסף - שאתה יודע שמה שיש לך בייד שווה המון
ואתה מתקמצן על כל חתיכה ממנו... על כל גרם.
המשאית הייתה מלאה בשקיות שקופות שכל אחת מהן הכילה קילו, אף
פעם לא ראיתי כמויות כאלה אדירות - שי נעל את המשאית וקרא לי,
הוא יצא מהחנייה והתחיל ללכת ברחוב בחוסר מעש, מסתכל אל השמיים
"איזה יום יפה" הוא אמר. "כן, באמת יום יפה, חוץ מהעננים האלה,
בצבע לבן... הורסים לי את השמיים"
שי שנא צבע לבן, הוא השתגע כשהוא ראה צבע לבן ובכלל צבעים
בהירים לא עשו לא את זה אבל צבע לבן באמת הרס אותו. שי חשב
שהכל שייך לו, וכן, גם השמיים - זה קרה לו אחרי שהוא חזר
מהודו.
כמה שבועות אחר כך, תפסו את שי עם השאריות, ואני אומרת לכם, לא
האמנתי שהוא עישן את הכל בכל כך מעט זמן.
נדפק לשי המוח כמו שלאף אחד אף פעם לא נדפק המוח - הוא פשוט
היה דלוק חודש וחצי... כשהייתה לו חקירה, המנייאקים שאלו אותו
אם הוא תחת השפעה של סמים או אם הוא היה בכלל בחודש האחרון, שי
אמר שלא ואחרי שהבדיקות שתן היו חיוביות הם עשו אצלו חיפוש
בדירה ומצאו איזה 200 גרם.
הם הראו לו את זה ומרוב שהוא נשרט (ומרוב שהוא היה פצוץ באותה
שעה) הוא אמר להם שהוא לא מאמין ואפילו כשהם תקעו לו את זה
בפרצוף וכמעט הכניסו לו את זה לתוך התחת הוא אמר שזה לא נכון
ושאין לו בבית כלום, שהוא נקי כבר 70 שנה (למרות שהוא רק בן
18).
הכחולים שלחו אותו לבית משוגעים והוא חי שנה בחדר לבן בלי כלום
בפנים, אחרי שנה הוא מת, המציאו על שמו מושג חדש - מוות
פסיכולוגי. אמרתי להם שהוא שנא צבע לבן אבל זה לא הזיז להם.