דיקלה סיני / מלחמה |
ידיה שמוטות
ראשה כבד.
אין היא חשה בהוויתה
ונפשה עודנה
משוטטת , כמהה...
והימים חולפים
והחורף חזר
והעולם עוד נשאר
מאוד מאוד זר
ורוחה עודנה
מחפשת, ערגה...
בחירוף נפש נלחמה
על כל תחושותיה,
עד אחרון עקרונותיה.
אך עיניה המצועפות
התחדדו קמעה
ברקו מדמעותיה,
מולה עמדה האמת
והיא
כשוקת שבורה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|