במקצב לוהט מתוך החשכה
אני מבחין כי עינייך דומעות משמחה.
רוחות החיים מרכינות ראשן
אל מול יופייך הטהור המתפשט עם הזמן.

מבין נשימת הלילה הכסוף
לעבר טעם שפתותייך המתוק מצוף.
אוחז בידייך ומקרבך אליי
מצמידך ועוטפך בשתי ידיי.

את מלבה את תחושותייך בריח ארגמן
כשלשוני פוגשת במרקם הדובדבן.
אנו רוקדים ביחד במרכז האש
להבות צורבות ודמנו גועש.

לאט וברכות הבוקר עולה
אך את נעלמת בעצב מלא.
שמיים כחולים, פרדסי אגסים
אחפש אחרייך כל החיים.



נ.ב

כשהירח סר באמת חמים

גם אם הוא ירח חסר רחמים