סוף סוף אני כבר גדולה.
סוף סוף הדביקו לי על המצח את התווית "ילדה בוגרת ובעצם, כבר
לא ילדה. נערה... אישה"
עכשיו מותר לי... עכשיו זה לא יהיה מוזר.

עכשיו זה בסדר, להסתגר שעות בחדר מול המראה.
לבהות בה ולצבוע את הפנים בכל מיני "צבעי מלחמה מוזרים
ומגוונים".
עכשיו אפשר למדוד את כל בגדיי הגברת ונעליי העקב, וכמובן לא
לוותר על תצוגת האופנה.
עכשיו זה סביר לשבת מול המראה ולתקוע סיכות בשיער, למרוח עליו
דברים מוזרים ולראות מה ייצא.
עכשיו זה טוב, לקחת מכחולים קטנים ולקשקש על הידיים.
עכשיו זה נורמלי, להכניס דברים לחולצה, כמו "שני זוגות
גרביים".
עכשיו זה מותר, לחשוב איזה משחקים נשחק ביחד כשאבוא אליו.
עכשיו זה טיפוסי לבכות... להתעצבן ולצרוח.

אבל הדבר היחיד שאסור... זה להתנהג כמו ילדה קטנה.