בובה על חוט
עם בחילה מתמדת
ותהום בבטנה
הכח עזב
יחד עם הנשמה
מתעופפת ברוח ללא עמוד שידרה

הלב שפעם בה פעם, הלב החם
הפך קר וקשה
סלע גיר מתמוסס
אבן בגוף זר
הדם כבר לא שם
והקרעים מעידים על מאבק שלא נגמר

פרצוף ללא הבעה
לא עיניים או פה
ללא אוויר לנשימה
כי אין הבעה לגוף
ללא נשמה

הנשמה כבר עזבה לה מזמן ונעלמה בייסורים שלב אחר שלב
הדמעות כבר נגמרו, הכאב כבר נשכח
רק הגוף נשאר סובל, הזיכרון מנסה לשכוח
אבל הרוח מזכירה לבובת החרסינה הכלואה והכבולה
שהמחר לא יגיע ורק היום נשאר לה לתמיד
מתכופפת מכל רוח קטנה עייפה ומורעבת
נושאת בתוכה תהום ללא תחתית
קבר ללא מצבה...