יש לך דמעה,
למה את בוכה?
האם הוא סיפר לך סיפור עצוב,
על חתול או כלב עזוב?

יש לך דמעה,
אל תבכי את רק ילדה.
או שאולי זו הבעיה?
בבקשה ספרי לי אהובה.

דמעותייך זולגות, למה? את לא אומרת.
מאיפה הפחד שפתאום נכנס בך?
את עצמך את עוטפת, כאילו על גופך שומרת.
ופתאום את צועקת:"קח, רק קח!"

מחזיקה את האוזניים
וחורקת בשיניים.
מנסה להחריש את הנגיעה,
להתעלם מהאש הקרירה.

את גמורה, את מכורה.
ועינייך בוערות מכל דמעה.
בחדר, בפינה.
את מזילה עוד שנאה קפואה.

דמעותייך זולגות, למה? את לא אומרת.
מאיפה הפחד שפתאום נכנס בך?
את עצמך את עוטפת, כאילו על גופך שומרת.
ופתאום את צועקת:"קח, רק קח!"

אל תבכי, חמודה!
אך היא בוכה בחזרה.
צעדה לה למיטה
ובלילה היא ברחה.
הלכה לה לשמחה,
לאושר, לאהבה.
אולי שם תמצא חיים משל עצמה,
חיים ללא הדמעה.