פרח קטן ויפה מזן שהולך ונכחד,
במקום בו כרתו את כל עצי היער.
וכל הצמחים הפכו חיות טורפות ונטרפות.
מוקף המון סואן וזיהום רב
והוא במרכז, כה תם,
כה טהור, כל כך מושלם,
לא מופרע כלל מהמתרחש סביבו.

כל כך מושלם שלפעמים אני מרגיש
שאין לי מה להוסיף לך.
כל מה שאעשה רק יזיק ויפגום.
אינני כמוך, לא צמחתי כך,
יש בי חרדות ויש בי רעש,
הרוגע הפך בי לתזזית.
 
ואני רוצה אותך אליי,
כי אתה תקוותי האחרונה
להיזכר במה שהיה פה פעם -
בילדות, באהבה, בנוף.
אך כדי שתהיה שלי
אצטרך, בצער, אותך לקטוף.