היא היתה בת 21 במותה.
גופה המשיך לתפקד, אך ליבה הפסיק להרגיש. חיים מתים.
היא ידעה שחייה יסתיימו בגיל כזה, כך שזה לא הפתיע אותה. היה
לה מוזר איך זה שכולם המשיכו לחיות סביבה, מאושרים, שמחים,
צוחקים ובוכים, מנסים בכל כוחם להכנס לחייה - בעוד שהיא מנסה
לצאת מהם. כמעט מצליחה, מסתכלת מהצד על גופה שמנסה שוב ושוב
לקום לתחיה, אך משחקי המוח גוברים עליו.
תנו לה למות, תנו לה לגווע, תנו לה קצת שקט, קצת לבד. אחרי הכל
מה כבר נשאר לה?!
תנו לה לצאת מדעתה בשלווה, אפילו היא לא יודעת את שמוחה מנסה
להסביר, עוברת מאחד לשני ללא כל רגש, מנסה למצוא נחמה, מנסה
למצוא איזה רגש חבוי שיעורר אותה לחיים, שיחזירה למציאות.
במקומו היא מוצאת את תחלואות החיים, חיה בריק - חיים מתים!
מהי מטרת חייה? היא פעם שמעה על מישהו שכל מטרתו היתה לאהוב
מישהי, להעניק לה מעצמו - בסופו של דבר נסחפה איתו לתוך
מערבולות רגשות, למה היא צריכה את זה שוב?
שדים, מכשפות, מלאכים, תנו לה למצוא את דרכה לבד, היא לא צריכה
אותכם, איך זה שלא הייתם כשהיא נזקקה לכתף תומכת, למשענת,
ועכשיו שהיא רוצה שתעזבו אותה אתם נדחפים, למה אתם לא מניחים
לה, למה אתם לא נותנים לה לשכוח - צא דיבוק צא, צועק מוחה בכל
כוחו, תפסיקי להרגיש את כל הידיים שליטפו אותך, תפסיקי לראות
לנגד עינייך את חייך הקודמים.
צאי לעולם, צאי לבלות, צאי לשכוח, צאי לשתות, צאי לנסות להרגיש
בחזרה, צאי ואל תחזרי, צאי ותמותי, צאי ותחזרי שפויה!
אל תלכי, נתגעגע, נחכה לשובך, תתרחקי - אל תתני להם לפגוע, אל
תתני להם להתקרב, מצאי את החופש שלך, מצאי את עצמך, מצאי את
שפיותך - מה עובר עלייך, מה עובר עליו, למה אתם לא ביחד.
תפסיקי לחשוב, תפסיקי להרגיש, תפסיקי לנשום!
תני לו לרצות, תני לו להתגעגע, תמצאי מטרה לחיים, אל תכבי את
עצמך כלפי אחרים, מה הם בכלל מבינים על החיים שלך, מה הם
מבינים מהחיים בכלל, איך הם יבינו אם יראו אותך מחייכת מבחוץ
כשאת בעצם קרועה מבפנים.