המכתב נכתב לפני כחודשיים


אני כותב את המכתב ביום חורף גשום,
הרעמים מרעידים את לבי
והברקים מחשמלים את דרכי,
מנסה להגיד, אבל לא יוצא לי,
מננסה לרמוז, אבל את מנתקת לי,
קשה, קשה לי בלעדיך, למרות שעברה כבר חצי שנה,
ושלא תחשבי שזה עדיין אותו הדבר,
שאם תחזרי ותגידי שעכשיו את מוכנה, שעכשיו אותי את רוצה,
הכול יחזור לקדמותו, כי נפגעתי ואני לא מוכן להיפגע שוב,
שמך מהדהד באוזניי ואני סותם אותן,
התמונות שלך מרצדות בראשי, לחשוב כבר הפסקתי,
קולך הרך מתנגן לי בראש,
מנסה, מנסה להגיד לך  שאני עדיין אוהב אותך,
שכל מה שאמרתי לא היה אמיתי,
אבל כל מה שכתבתי תמיד יהיה בלבי,
כל השירים, המכתבים וגם כל המילים,
נשארו אותו הדבר.
אני משלה את עצמי שאני כבר לא אוהב אותך,
חושב אולי ככה אשכח אותך,
אבל זה לא עובד וזה לא נשכח,
זה חוזר, כל הרגעים היפים,
ולמרות על הטלפונים שמתנתקים, מתגעגע אלייך,
וערימות של שירים ומכתבים מצטברים,
הולכים וגדלים. אבל את, אותה אחת שאהבתי לפני חצי שנה,
שניתקה לי אתמול בלילה, שלא מתקשרת, שלא מדברת, שלא רואה אותי
ממרחק יריקה... את, את אותה אחת... אני אוהב אותך.

את יודעת מי שלח לך את המכתב הזה,
תחזירי לי תשובה אני מקווה,
אוהב אותך, מכל הלב...
אותו אחד שטענת שאהבת.