בין כפות הרגליים לתחתוניי, יצרתי חברה. (חשובה היצרנות - כך
אמרו).
מפרגנת. מעורה בסביבה, אליטיזם עברי.
אנשים ממויינים, מגיעים לאיזור,
ראיון קצר, תולדות חיים.
חברת שיתוף עצמית
מבוארת מקואליציות פרטיות של כסף.
יש הקראת שירים, חברי ילדות, עוברי
אורח.
ושפה גבוהה. מורמת עם.
בין ראשית בטני והצוואר יצרתי לי חברה.
טפילה הוא כינוייה,
והיא מייצרת לעצמה ולי
את שהאחראים מנסים לתרגם ככח.
את תשתלבי טוב - הם מתרים בי וסוגרים
דלת מיושבת ודשנה.
באמצע הפנים באיזור האף כבר ישנו קושי לנשום.
זה כמה ימים ישנה שם חברה מתהווה,
כמה ילידי האיזור הקימו קבוצת בנייה
הם בונים לעצמי מחסומים ומעצורים ליד הפה,
סותמים גשרים שבניתי ומנתבים
לי את חופש הביטוי למסלול אחד בדרך עוקפת.
אני מנסה לעזוב אך הם חוסמים לי את הנשימה החברתית
באצבעות היידים והרגליים
בוערת בי האהבה וזה שורף
אני מעבירה אצבעות נלעזות בכל אחת
מהחברות
והן נעלמות. מיד. |