ארבל הכרמלי / לאור הלבנה |
כשהשקט סביבי מוחלט,
משקיף מן המרפסת
אל הלבנה הזוהרת
ואז, למרות המרחק
אני ממש בך חש,
נזכר במעשים...
ועולים בשפתותיי החיוכים
אל מול בבואתך המתפתלת
בקצב הבריזה הרכה והמלטפת
עד שאני מתמלא בתשוקה עזה
לחזור ולהיות עמך באותה מיטה
וליצור עוד סיבה
לאהבתנו האסורה.
19/03/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|